מסיבת EXPATS ו... סוף סוף יציאה לדיג

בשבת שלאחר חג המולד (Boxing day), אחה"צ מתוכננת מסיבה של הזרים (EXPATS) בבית החולים. בשבועיים הקודמים התכנסה "וועדת קישוט" בראשות פאולין ו- Jiosese הפיג'יאני לדון בפרטים ובתכנית. צריך להיות נחמד ומשעשע עם תכנית לריקודים ושירים מכל אומה המיוצגת כאן, אוכל ושתיה למכביר וריקודים (אולי).

אבל לפני המסיבה אני שוב מוזמן לארוחת צהריים בחדרם של Soe ו- Wynn. אז מה אם מתוכננת ארוחת חזירים (תרתי משמע) בערב. לאחר הארוחה Soe מקרין לי DVD של שירים בורמזיים על רקע נופי ארצו ועיניו מתכסות בדוק לחלוחית. אין כמו המולדת!

הפיג'יאנים קנו חזיר מקומי ומכינים אותי בשיטת Luvo (או Mumu בפפואה) – מכינים בור באדמה עם אבנים מלוהטות, מכסים את החזיר שנוקה וגולח לתוך הבור עטוף בעלי בננה או קוקוס. הפיג'יאנים גם מוסיפים ל"תנור" קסווה (Cassava - מעין בטטה מוארכת מתקתקה) וטארו (עוד צמח שורש ובעל עלים אכילים). כל זה מושאר למספר שעות ובסיומן יוצא בשר רך וטעים. הנשים השתלטו על המטבח במלון ובישלו תבשילים שונים. אני אביא את הסופגניות של Aggiלקינוח.

בשעה היעודה כמובן שכמעט ולא הגיע איש. זמן נאורו (ופיג'י). רק עם דמדומים מתחילים להתכנס.

הפיג'יאנים מפרקים את החזיר, הנשים הפיג'יאניות חותכות את הקסווה והטארו על מגשים ומנפנפות בעלי קוקוס, בסבלנות אינסופית, כדי לגרש את הזבובים.

אך רצו הגורל ואלוהי נאורו ויש הפסקת חשמל. הערב מתקדם והחשיכה יורדת וחשמל – אין. אז אין מוזיקה ואי אפשר להפגין את הריקודים העממיים בחושך. מספר נרות מייצרים אווירה ויושבים בקבוצות מצומצמות מסביב לבריכת המלון.
אבל לאכול אפשר. ולשתות – בוודאי ובוודאי. וללגום קאווה (לא אני) – אפשר. לאור נרות התענגנו על המאכלים אך עקב החושך אינני בטוח שנודע לי מה בא אל קרבי.
ואי אפשר להחמיץ את המתנות לילדים שמחלק סבא חג המולד.

כטוב ליבנו באוכל ובמשקה ולאור הירח עוברים לאווירת קומזיץ רק בלי המדורה. מספיקים הנרות. רומולו פורט על הגיטרה והפיג'יאנים פוצחים בשירים קצביים שמחים מלווים במחיאות כפיים. אשתו של פיליפו אפילו גררה אותי לריקוד אחד.

אח"כ הבורמזים פוצחים בקריוקי נוגה, שירי געגוע למולדתם, בסיועו של תקליטור המתנגן במחשב נייד. אני מצטרף לקבוצה זו או אחרת מדי פעם בעיקר כמאזין.
הילדים לבושים חגיגי מדי ולא קופצים לבריכה הפעם.

לקראת חצות הגיטרה עברה לצעירים ששרים באנגלית. זה הזמן עבורי לפרוש.

כמובן שהחשמל חזר באמצע הלילה לאחר שהכל הסתיים.

כל יום ראשון עבר עלי בכתיבת דוחו"ת מסכמים למשרד הבריאות הנאורי ולמשרד החוץ. בקצת סטטיסטיקות של רשימות המטופלים והמנותחים. הכסא נמוך, השולחן גבוה והגב נשבר. לפחות מנוחה מההאבסה המתמשכת.

אבל אני מאושר!!! שון מזמין אותי לצאת איתם בסירה לדיג ביום שני בצהרים (גם יום שני הוא יום חופש מכיוון שחג המולד נפל לקראת סופ"ש).
בשעה אחת בצהרים נפגשים מאחורי CAPELLE. שון לא מצטרף. נצא חמישה: הקפטן קווין, בנו של שון קנת, כריס שהוא החבר של הבת של שון ועוד גבר מקומי שישמש כנער הסיפון, מארגן החכות והפתיונות. יוצאים בסירה הקטנה של שון שהיא סירה עם שני מנועי ימהה 60 אך ללא תא פנימי אטום אלא רק כסא לקפטן וגגון. אבל הסירה מצויידת בכל הדרוש ל Game Fishing.

דיג במים עמוקים אחר דגים גדולים מכונה Game Fishing מכיוון שהולכים על דגים שנותנים מלחמה שערה - ציד. רולרים מיוחדים, חוטי דיג עבים ופתיונות מלאכותיים בצורת דגים או דיונונים. משליכים פתיון שנגרר אחר הסירה למרחק רב. הסירה ממשיכה בשיוט ורק כאשר נתפס דג בקרס עוצרים את הסירה ומתחילים לגלגל את החוט ולהביא את הדג לסירה. הדגים הגדולים מאד מועלים לסירה באמצעות אנקול. כדי להתמודד עם הכוח של הדגים הגדולים נעזרים ברתמה מיוחדת לתמוך את החכה. בדיג של דגי ענק (כמו Marlin) יש כסא מיוחד ורצועות הרותמות את הדייג לכסא כדי שלא יימשך לים בעקבות הדג המשתולל שנלחם על חייו.
יצאנו לדרכנו במזג אויר מושלם אך עד מהרה התחיל להמטיר. בשלב הזה היה עדיין נעים וחמים והיה זה מחזה מרנין לראות את פני הים מרובבים בטיפות הגשם הגדולות. שעתיים של שיוט וכמעט הקפנו את כל האי ודגים אין. אבל כיף. הקפטן החליט לחזור לאזור מסוים שבו ראינו להקות צפורים וזה אכן הוכיח את עצמו. במהלך כשעתיים העלינו בחכותינו כ-16 דגים מסוגים שונים: טונה Yellow-fin ו- Skipjack, דגי בוניטו כסופים יפהפיים, דג Wahoo מוארך עם שיניים חדות, דג rainbow במשקל של כ 2-5 ק"ג לדג. כל דג כזה דורש מאמץ למשוך ולגלגל ולהביאו לסירה. אבל השיא היום, שלמזלי אני זכיתי בו, היה Yellowfin tuna שהערכנו את משקלו בכ-10 ק"ג. קרע לי את הידיים והכתפיים והגב עד שהצלחתי להעלותו לסירה.

קנת התגלה כבחור כארז. גם הוא וגם "נער הסיפון" ארגנו את החכות והפתיונות, טיפלו בכל הצדדים הטכניים ופירגנו לכריס ולי ליהנות מהדיג.

לקראת שקיעה החלה ממש סופה עם מבול ורוח חזקה. הגשם היה כה חזק עד שנאורו נעלמה מעינינו ונראה שהקפטן נלחץ מעט משום שלא היה בטוח בדרכו חזרה. העדר תא אטום גרם לכך שכולנו נרטבנו עד לשד עצמותינו ועם הרוח החזקה התחלתי לקפוא ולרעוד. אבל בזכותו של ה GPS בסירה התקדמנו בכיוון הכללי הנכון עד שצלליתה של נאורו נגלתה לעינינו. שון הגיע למעגן כדי להעלות את הסירה לנגרר שמחובר לג'יפ ונסענו במבול בחזרה ל-Capelle.

הג'יפ צולח את הנהר שנהיה בכביש של נאורו והנאורים פשוט משתגעים. נערים צעירים עם קצף שמפו על ראשם פשוט הולכים במבול ומתקלחים. הילדים משתוללים בשלוליות הענק בכביש, הנערות נעמדות מתחת למרזבים לקבל מקלחת, הקטנים נאחזים בפגושי המכוניות כדי לעשות סקי. המבול מוציא מהם את הג'ננה. כמובן שמול בית החולים האגם הקבוע אבל המים עדיין לא מלחכים את מפתני החדרים.

מאחורי הכלבו (והבית) יש לשון סככה ובה מנקים את הדגים שזה עתה נידוגו. שון מנתח את הדגים במומחיות וביעילות. מנקה את הקרביים. נותן לכל אחד מאיתנו לטעום לב של דג (חי, בוודאי) – לא רע. ותוך כדי הניקוי והפילוט של הדגים מתענגים על סשימי טונה טרי טרי.
קנת, כריס ואנוכי הצטלמנו למזכרת פעם אחרונה עם הדג לפני שהוא הופך לסשימי.

אני חוזר למלון סחוט וצריך במקביל לסחוט את עצמי. איזה כיף לעמוד מתחת למים החמים במקלחת.

מעניין אם היה HASH היום למרות המבול.