בערב שוב הזמינו אותי ד"ר SOE ו- WYNN אשתו לארוחת ערב בחדרם שבמלון. נתתי ל WYNN את הדגים והיא הכינה סשימי טעים להפליא – טונה טריה בפרוסות עדינות עם רוטב סויה וג'ינג'ר קצוץ דק דק. אבל לפני הכל אני חייב לטעום מקארי החזיר המפורסם שלה. אני אוכל בתיאבון ומזיע... חבל על הזמן (למתקשים – כשאני אוכל חריף אני מתחיל להזיע). וזה עוד מתובל בעדינות מתוך התחשבות בי!
ודווקא לקראת סוף שהותי אני מקבל מקרים ביזאריים ומסובכים.ביום רביעי בבוקר ביצעתי ביופסיה לגידול בנחיר של זאטוטה בת שנתיים. גידול פריך ומדמם מכל נגיעה. דיממה כהוגן למעלה מ-300 סמ"ק ונאלצנו לתת לה עירוי דם. אבל הטמפון עצר את הדימום. אין בנק דם בנאורו. כשצריך לערות דם קוראים לקרובי המשפחה ובודקים התאמת דם ואז לוקחים תרומה מבן המשפחה עם ההתאמה לסוג ולקבוצת הדם של הנתרם. למזלה של הילדה ולמזלי לא היתה תגובה שלילית לעירוי הדם. אני סברתי שצריך לפנותה לאוסטרליה ביחד עם הטיסה שלי. זאת כדי להמנע ממצב שהיא תדמם לאחר עזיבתי ולא יהיה כאן מישהו שיוכל לבצע טמפונדה ולעצור את הדימום. כדי לקבל אישור להטיסה לאוסטרליה היא צריכה כנראה להיות אחייניתו של הנשיא. אז הדרכתי את הכירורג והמרדים כמיטב יכולתי והשארתי טמפונים. נקווה...
היה פה בחור עם סרטן לוע שאבחנתי. שלחנו מכתב לאוסטרליה וקיבלנו הצעת מחיר של 140,000$!!! אלאני חושב שאף אחד לא יממן את הטיפול היקר כי המשאבים מוגבלים.
אנחנו צריכים לשמוח ולהודות לחברה שבה אנו חיים עם מערכת בריאות שכזו. זה לא מובן מאליו. אנשים מקטרים על סל התרופות בארץ ועל כך שלא מכניסים תרופות מסוימות יקרות וכאן ובמדינות עולם שלישי אחרות לאנשים אין רפואה בסיסית. גם כאן ההחלטה שלא לטפל בעלויות גבוהות במישהו עם פרוגנוזה גרועה נובעת מתעדוף ושיקול שאולי עדיף לטפל ב50 חולים ברי הצלה מאשר באחד שסיכוייו בסימן שאלה (למרות שהמקרה הספציפי הנ"ל דווקא בעל סיכויים טובים). תמיד השמיכה תהיה קצרה...
כדי לקלקל את התיאבון, בצהרים קורא לי ד"ר לואיס לראות את הגועל נפש הזה
חולה סכרתי שלדבריו פשוט גירד את האזור עד שהתפתח הזיהום הנוראי הזה. הבעיה שזה התחיל לפני שבועיים והוא החליט משום מה להגיע רק היום! כשהאוזן כבר כמעט נופלת... לך תבין. אושפז, אלא מה? אין מעבדה בקטריולוגית בנאורו אז אי אפשר לטפל לפי תרביות. מקווה שבחרתי את האנטיביוטיות הנכונות.וכשהגעתי לפנות ערב לחדרי במלון – נס!!! הטלביזיה עובדת. 10 !!! ימים!!! אני מבקש שיתקנו לי את הטלביזיה, מזכיר פעמיים ביום... לאחר אינספור תירוצים והעברת המידע (???) ממשמרת למשמרת ומספר נסיונות כושלים, וחופש של חג המולד ו... נמצא הגאון התורן שהצליח! כיפק היי!!
יום חמישי 31.12 הוא יומי האחרון במרפאה. מחר 1.1 יום חופש ובסוף השבוע אארוז. אספתי את כל הסטים הניתוחיים מחדר ניתוח ואני מתחיל לנקות ולקפל את כל הציוד במרפאה.
שחררתי את הילדונת המנותחת מאתמול לאחר שההמוגלובין עלה בעקבות עירוי הדם.
רבע שעה לפני סיום. אני כבר מתחיל לקפל את הציוד. גמרתי לנקות מכשירים ולהשרות באלכוהול.האחות מבקשת ממני לראות פציינט אחרון. אמרתי בוודאי.ילד בן 9 עם תלונה של דימומים חוזרים מהאף מצד שמאל, מזה שנה. אני מסתכל באף ורואה נקודת דמם קטנטנה בקדמת המחיצה. מתפתה לרשום משחה ולשחררו. אבל יש גם מוגלה בעומק הנחיר. אני מנסה לנגב עם אפליקטור ומבקש ממנו לקנח – לא רואים ברור. נוח לי להשבות בהנחה שהוא מנוזל אבל המקצועיות והאובססיביות שלי לא מניחים לי. חיברתי מחדש את הסקשן – אני אצטרך לנקות אותו מחדש מכל הדם. הוצאתי את הפינצטות – אצטרך לחטא אותן מחדש. ואכן לאחר שנשאבה המוגלה התגלה בעומק הנחיר גוף זר מוזר – מעין זרע של צמח עם קוצים. הצלחתי להוציא. מזל של הילד שהגיע דווקא היום ומזל שלא התעצלתי ונשביתי במה שהמוח רוצה לפעמים להאמין כשנוח לו (ניהול סיכונים... לא להתפס להנחות מוקדמות!).
יש תמורה (סיפוק וגאווה מקצועית) לאגרה :-)
היום בערב מסיבה במלון של צוות בית החולים לקבלת השנה החדשה. צריך לעשות השלמות למה שהוחמץ בשבת הקודמת בגלל הפסקת החשמל.
ירח מלא היום. השמים בהירים והתאורה הטבעית מצויינת אבל גם החשמל עובד והמוזיקה (הפסיפית בעיקר, גלי עטרי לא באה להם כל כך טוב) רועמת. אלאני מנצח על המנגל.
הפיג'יאנים לא בנמצא בינתיים – מתדלקים בקאווה בחדריהם למעלה. לאט לאט מתקבצים כולם. צריך להשלים את הריקודים שהוחמצו בשבוע שעבר.אז הבנות של פאולין מדגימות ריקוד סמואני (הן חצי סמואניות – האבא), ריקוד גברי מפיג'י,
ריקוד מטונגה וריקוד בורמזי.
שמחתי נורא שהקשר הלוויני עבד לקראת חצות ויכולתי לעשות את הספירה לאחור (אצלנו, 10 שעות לפני ישראל) ביחד עם סנדרה ואפילו להתנשק בטלפון. גם הפרחים לסנדרה שהזמנתי באינטרנט הגיעו בעיתוי מושלם לפני השנה החדשה של שנינו.
אחלה התחלה ל- 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה