יום חמישי, 17 בדצמבר 2009

הממשל

מאז שזכתה בעצמאותה ב- 1968, נאורו היא רפובליקה דמוקרטית. היא למעשה הרפובליקה העצמאית הקטנה בעולם. יש בעולם רק 2 מדינות עצמאיות קטנות ממנה (בשטחן): הוטיקן ונסיכות מונקו. נאורו הקטנטונת (כ-10000 תושבים בלבד, זוכרים?) מחולקת ל-14 נפות שמאוגדות ל-8 מחוזות בחירה.
שיטת בחירת הממשלה היא פרלמנטרית. בפרלמנט יש 18 חברים, הנבחרים מדי 3 שנים. חברי הפרלמנט נבחרים על פי מפתח של מחוזות (ובעצם על פי מפתח של המשפחה המורחבת / "שבט"). יש התאגדות רופפת של מפלגות אבל מרבית חברי הפרלמנט מעמידים עצמם לבחירה כעצמאים. לעיתים קרובות העניינים נקבעים על פי העניין שעומד על הפרק והקואליציות נוצרות לפי חברויות ולפי אינטרסים.

במקביל לפרלמנט ישנה מועצת האי שחבריה נבחרים אך תפקודה מוגבל בייעוץ לממשל והיא משוללת כוח ממשי. בגלל שיטת בחירת הנשיא, ע"י הפרלמנט, שיטת הממשל אינה יציבה. הפרלמנט יכול להחליף את הנשיא בהצבעת אי אמון. בין 1989 ל-2003, לדוגמא, התחלפו הנשיאים 17 פעמים. פעמים רבות אותן 2 דמויות במשחק כסאות מוסיקליים.


הנשיא הנוכחי הוא Marcus Stephen, האלוף בהרמת משקולות, שזוכה לפופולריות ציבורית גבוהה וליציבות ממשלית יחסית – הוא מכהן בתפקידו מ-2007.








הנשיא הוא זה שממנה את הממשלה שמונה 5-6 חברים (שהם גם חברי הפרלמנט). כל שר אחראי על מספר משרדי ממשלה. מרבית הפקידות הציבורית הבכירה (מנכל"י המשרדים) הם שכירים בחוזה ממדינות אחרות. בניין הנשיא וחלק ממשרדי הממשל צמוד לבנין הפרלמנט אך יש עוד מספר משרדי ממשלה בחלק אחר של האי.

חוקי החזקה בקרקע של נאורו מורכבים במיוחד: לכל אזרח נאורו יש זכויות מסוימות לגבי כל שטח באי, המוחזק על ידי משפחות ויחידים; לממשלות ולחברות אין שטח והן חייבות להחכיר את השטח מבעליו. אנשים שאינם אזרחי נאורו לא יכולים להחזיק באדמה. למעשה נוצר מצב שבו אזרחי נאורו יכולים להחזיק בשברי אחוזים של חלקות קרקע מסוימות וליהנות מדמי חכירה של קרקע זו על ידי חברות, סוחרים, ממשלה וזרים. זה, מן הסתם, תורם למוטיבציה נמוכה לעבודה פעילה מכיוון שבעלי הקרקע יכולים ליהנות מהכנסה פסיבית, גם אם היא מינימלית. זה גם "תוקע" יוזמות ממשלתיות כי צריך להשיג הסכמה של כל בעלי הקרקע לכל תכנית פיתוח ושינוי ייעוד.

לנאורו יש מערכת חוקים מסובכת. בית המשפט העליון ובראשו השופט העליון דן בענייני חוקה. בנושאים אחרים מערערים לבית המשפט לערעורים, המונה 2 אנשים. הפרלמנט לא יכול לשנות את החלטות בית משפט זה, אך לגבי פסיקה של בית המשפט לערעורים ניתן לפנות לבית המשפט העליון של אוסטרליה. אך זה קורה רק לעתים נדירות. בתי המשפט מורכבים מבתי משפט אזוריים ובתי משפט לענייני משפחה, בראש כל אחד מהם יושב שופט שלום מקומי, שהוא גם הרשם של בית המשפט העליון. לבסוף, יש 2 דמויי בתי משפט: מועצה לערעורים ציבוריים והמועצה לערעורי משטרה, שניהם מנוהלים בידי השופט העליון. אגב – גם חלק מהשופטים "מיובאים". בטיסה לנאורו ישב לידי שופט מאיי שלמה. במסיבת הקאווה השתתף התובע הראשי של האי שהוא מפיג'י.

לנאורו אין כוחות צבא חמושים. ההגנה שלהם היא באחריות אוסטרליה.
יש משטרה מקומית. ויש כלא – כל פעם מביאים לבית החולים אסירים לבדיקה (בסרבלים כתומים – כמו בשורת הנידונים למוות בארה"ב..).
בכל בית עסק גדול, חברה ממשלתית, אתר בניה או ליד בתי הזרים ובכירי הממשל יש מאבטחים אזרחיים – מן הסתם בעיקר כדי למנוע גניבות. גם למסיבות במלון, כשיש VIP, שוכרים מאבטחים חיצוניים.

מאז עצמאותה הצטרפה נאורו לחבר העמים הבריטי, למספר ארגונים פאן-פסיפיים אזוריים ולארגונים בינלאומיים והתקבלה כחברה באו"ם ב-1999. כוח ההצבעה שלה בעצרת הכללית ובוועדות האו"ם שווה לזה של מעצמה...
...ומכאן – אנחנו כאן!!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה