מוכרחים להיות שמח !!!...???????

לפעמים אפשר להשתגע...

היום התחיל בזה שלא היו מים חמים במקלחת (בוקר שני ברציפות) ובמלון זיינו לי את השכל בלך ושוב וצריך לחכות לאנשי התחזוקה שיבואו רק יותר מאוחר. למה אין מים חמים? I DON'T KNOW, אני אדווח... (עלאק).

הגעתי מוקדם לבי"ח כדי להספיק לשלוח מיילים ולשחרר חולים לפני שאצא לסקר תלמידים. גיליתי שאחת האחיות הרשתה לעצמה לשחרר בערב ילד שניתחתי שהבטיח לחזור ב-8 בבוקר. כמובן שב-8 הוא לא היה ואני ביימתי התקפת זעם (למען יראו וייראו להבא). אין למי להתלונן – האחות הראשית לא הגיעה לעבודה ב-9.
מצד שני, גם עובדות בריאות הציבור איחרו בגלל הגשם כך שיצאנו לקראת 10 והילד הספיק לחזור לבי"ח ושחררתי אותו.

דווקא בסקר בי"ס היה סביר אם כי ירד גשם כל הבוקר. הילדים בגילאי 7-8, התנהגו למופת. ישבו על הרצפה בכיתה בסדר ובשקט וכל אחד המתין לתורו להיבדק.

השקעתי בהתרשמות מתכנית הלימודים...

הכסאות לגמדים שוברים לי את הגב. 61 ילדים בשעתיים וחצי וגב הרוס. הספק נאה!. כמחציתם בערך הוזמנה למרפאתי (לרובם פקקי שעווה באוזניים אבל לפחות 5-6 עם נקבים בתופיות)

אני מנסה לארגן שיהיה לרופאים הכלליים אוטוסקופ לבדוק אוזניים. יוזמה עצמית - אפס. אלאני (מנהל בית החולים!) גם אמר שבאמת צריך... לבסוף ממש גררתי ביד את אלאני שזכר ששומרים באיזה מחסן אוטוסקופים. אכן מצאנו 2 אוטוסקופים חדשים בארון במחסן (ועוד כמה ישנים). אפשר להשתגע – שנתיים כמעט אין להם איך להסתכל באוזניים והציוד פשוט שוכב באיזה ארון מבלי שמישהו ייקח יוזמה וירצה לקדם..

ביקשתי ממנו שיודיע במייל פנימי לכל הרופאים התורנים שיש אוטוסקופ ושאני מוכן ללמד כל מי שרק ירצה איך לבדוק אוזניים. עד סוף יום העבודה עדיין לא נזרק הבקבוק עם ההודעה למימי האוקיינוס. נראה...

נידבתי את עצמי לתת לרופאים הרצאה או שתיים בנושא אאג. נראה לי שיצרתי לי תעסוקה לסופ"ש – להכין מצגת.

מה עם האחות שייעדו שתלמד ממני א.א.ג. ותוכל לתת איזשהו מענה ראשוני ואולי להכין ולרכז את רשימת החולים לכשיגיע מומחה א.א.ג. לאי? התנדפה.
אני כל כך רוצה להניק אבל הלוואי שהעגל היה רוצה לינוק...

לקראת הכריסטמס סידרו לכל אחד בן זוג למתנות (מעין גמד וענק). הדביקו אותי לאיזה אחות בשם DANLYN שלא עובדת איתי אבל ניתחתי אותה לפני כשבועיים. מה לקנות לה אני שואל? משהו NICE! עונה לי הבטלנית ורניה. מה כוונתך? הו, אני לא יודעת, משהו לאישה. באיזה סכומים מדובר? "הו, אני לא יודעת..." בכל זאת, שיהיה לי מושג? 100$ או 10$? כנראה שיותר לכיוון 10$.
ולקינוח בסוף יום העבודה היא באה ללוות ממני 20$ כי היא תמיד BROKE והיא מבטיחה שיוחזרו לי עד חזרתי ארצה. נחיה ונראה אמר העיוור שעלה לגרדום.. אלוהים יודע מה קרה ל- 10$ שלקחה ממני לפני כמה ימים כדי להשתתף בעלות הקישוטים לכריסטמס.

חולה שעשיתי לו ביופסיה וחזרה תשובה של סרטן. לפני הכנת מכתב הפניה לאוסטרליה אני מבקש צילום חזה כדי לשלול גרורות. עשו צילום חרא. ב16:40 כששלחתי לצילום חוזר – הרנטגן כבר סגור. הטכנאי והמתלמד נעלמו. לאן? איש לא יודע... המסכן יצטרך לחזור מחר בבוקר.

נסעתי לכלבו CAPELLE כדי למצוא "משהו NICE לאישה". פשוט אין להם כמעט שום דבר ראוי. 2 דוגמאות של חיקויי בשמים ב10$. שום תכשיט נחמד או משהו חינני. כל מיני חיקויי פלסטיק עלובים. אי אפשר לקבל עזרה מאף מוכרת. עצלניות ופוסטמות ברמות על. אם היא רק צריכה לטרוח במשהו אז התשובה תהיה I DON'T KNOW. פשוט לא יאומן כמה חוסר רצון לטרוח במינימום! וברקע כל הזמן שירי כריסטמס ילדותיים שחוזרים על עצמם בלופ אינסופי. לבסוף החלטתי ליזום ולארגן סלסלת שי של שמפו, קונדישונר, דאודורנט וקרם גוף. אפילו את הצלופן לעטיפה ואת השקית צריך לקנות!!! מה פתאום שינסו להעניק חווית קניה. המושג הזה לא קיים כלל. מילא – קצת יותר מ 20$ ויש לדנלין מתנה... [זה שקיבלה ניתוח מעולה זה לא מתנה מספיק טובה? אחרי שתיקנתי מה שהכירורג הקודם קלקל?]

אני מגיע לחדר – החדר קפוא!!! החדרניות האהבליות משאירות קבוע את המזגן כל היום על 20 מעלות אפילו שאני משאיר אותו מכובה בצאתי בבוקר. גם חדר האוכל קפוא בבקרים – 17 מעלות! הזגוגיות מכוסות מבחוץ באדים שמתעבים בגלל הקור..

הסלולרי מצלצל איזה 10 פעמים. נראה כמו שיחה מחו"ל (סנדרה? הילדים? מיכאל ממשרד החוץ?). בכל נסיון לענות השיחה מתנתקת. שילכו לעזאזל חברת DIGICEL.

איזה זוועטוט זועף אני היום. אח, דינה, דינה... צמיד התלונות עבר היום מיד ליד בקצב מסחרר :-)
יש ימים שהנאורים האלה מגיעים לי עד לכאן (תבחרו איזו נקודה מהצוואר ומעלה :-)

עכשיו אחרי ששפכתי ושבתי וקראתי את מה שכתבתי אני משועשע. נרגעתי.

אני הולך לנצל את דקות החסד שיש לי כעת מים חמים.