אביגעזונט - סקר בריאות בבית ספר

כבר בסוף השבוע הראשון לשהותי באי, "איימה" עלי דניס, אשתו הפעלתנית של הקונסול ג'ורג', שהיא זוממת לגייס אותי לפרויקט של בדיקת ילדים בבתי ספר. דניס היא טייוואנית במוצאה, דוברת סינית כמובן. ידה בכל והיא לקחה על עצמה, בהעדר תעסוקה פורמלית, ליזום ולקדם נושא של בדיקות רפואיות של ילדי בתי הספר. משרד החינוך גויס לעניין, מנהלי/ות בתי הספר נרתמו וסוכם שאם וכאשר תמצאנה בעיות בריאותיות, ההורים ידורבנו לקחת את הילד/ה לבדיקה רפואית תוך כדי מעקב צמוד של הנהלת בית הספר כדי לודא שאכן, בניגוד למנהג הרווח כאן של הזנחות בעיות רפואיות (גם אצל ילדיהם) עד שיש מצב חירום, הילדים יזכו למעקב וטיפול הולם.
בבוקר יום חמישי באים לאסוף אותי מבית החולים לבית הספר היסודי AIWO.
יש צוות בדיקה שלם שמורכב רובו ככולו מאנשי בריאות הציבור ובנוסף – עבדכם הנאמן.
מערכת הבריאות הנאורית בנויה על בית החולים RON Hospital (שהיה בעבר של חברת הפוספטים לטובת מנהליה ועובדיה) שבו אני עובד ועל מערך של בריאות הציבור Public Health שמרוכז בבית חולים NGH (שהיה מיועד בעבר ל "עמך"). המתקן השני לא משמש יותר כבית חולים אלא לטובת מרפאות טיפת חלב, מרפאת סכרת, מערך של דיאטניות ואנשי חינוך לבריאות וכן ממוקמת בו יחידת הדיאליזה הקטנה של האי (חלק מסיבוכי הסכרת היא פגיעה כלייתית – יש כיום כ15 חולי דיאליזה באי). המערך הזה מנוהל ע"י 2 רופאים בורמזים, סילביה - אחות מתנדבת טייוואנית ועוד אחיות מקומיות (אין נפרולוג קבוע באי) ועובדות בריאות "כלליות".
בית הספר הוא אסופה של מבני עץ נמוכים בני קומה אחת.
כרגע אין חשמל בכיתות. יש מאווררים אבל אין מזגנים. לא ברור כיצד מתקיימת כאן משמעת לימודים. כנראה שאין במיוחד. לדוגמה, מתוך 35 תלמידים שרשומים בכיתה מסוימת הגיעו היום רק 15. אמנם חופשת הכריסטמס בפתח, המבחנים הסתיימו והילדים והצוות באוירת קדם חופש ובעיקר עסוקים בשירים וריקודים לקראת חג המולד, אבל נוכחות לא מלאה שכיחה מאד לאורך כל השנה... לא ראיתי תיקים או מחברות. גם בבקרים, בדרכי לעבודה אני רואה ילדים הולכים לבית ספר ללא תיק או מחברת. התלבושת האחידה היא חולצה לבנה. מרביתם אכן עם החולצה הלבנה, בדרגות אלו ואחרות של נקיון... היום הילדים מתרוצצים בחצר ועסוקים (בנים בעיקר) בלריב, להרביץ ולהציק אחד לשני.
מנהלת בית הספר ממקמת אותנו בשורה בחוץ מתחת לאחד הגגונים (בתוך הכיתות חם מדי) עם שולחנות בית ספר וכסאות ילדים (כמו באסיפות הורים).

בעמדה ראשונה נרשם שמו של הילד על טופס הבדיקה, נמדד גובה ומשקל; אח"כ אלי לבדיקת אאג;

אחרי - לסילביה שמקשיבה ללב ובודקת את מצב השיניים;
בדיקת סקר ראיה בהמשך

ולבסוף בדיקת שתן (bebe בשפה הנאורית, הרבה צחקוקי מבוכה) בסטיק (דניס התנדבה) כדי לזהות מצבי קדם סכרת וזיהומים בדרכי השתן (יש הרבה – באופן מפתיע דווקא אצל בנים).
הילדים מוכנסים במרוכז, כיתה כיתה, לחדר שמאחורינו

ומובאים בצורה מסודרת בפיקוח המורה (שימו לב למקל שהיא מחזיקה בידה).

דווקא כעת הם שקטים וממושמעים, משתפים פעולה ממש יפה ומתמסרים לבדיקות. רבים מתעניינים ומנסים להציץ מעבר לכתפי כדי לראות מה לעזאזל רואים בתוך האוזן דרך האוטוסקופ ואיך נראה הלוע כשמאירים לתוכו.
ברקע הגשם יורד והמנוני חג המולד מושרים בכיתות שלא נבדקות כרגע. חלק מהילדים והמבוגרים מחופשים. כנראה שהמנהג כאן הוא להתקשט ולהתחפש בתקופה שלפני חג המולד.

סיכום יומי (עד ארוחת הצהרים) – 96 ילדים שנבדקו ומתוכם 10 ילדים עם נקבים בעור התוף והפרשות מוגלתיות בדרגות חומרה שונות. כ10% שכיחות של דלקות אוזניים כרוניות (מדגם לא מייצג, אני יודע) בקבוצת גילאי 10-12 זה המון!!! במושגים מערביים. עוד כמה עשרות עם פקקי שעווה שהתבקשו להגיע למרפאתי לניקוי.
בשבוע הבא מתוכננים עוד יומיים כאלו באותו בית הספר ואז נשלים את הסקר. אחר כך חופשת הכריסטמס ולאחריה אני כבר לא אהיה כאן. אולי אנסה להכשיר את אחת האחיות או את סילביה להסתכל באוזניים ולאבחן ראשונית.
ארוחת הצהרים לסיום במסעדת MOON RIVER ("כרגיל") עם דניס וסילביה. דניס מקשקשת בסינית, נכנסת ובודקת מה במטבח ומזמינה עבור שלושתנו.