רוב התושבים נוצרים (שני שלישים פרוטסטנטים ושליש אחד קתוליים). יש גם בודהיסטים ובהאים. ככל שחיפשתי, לא מצאתי עדות להיסטוריה יהודית משמעותית באי. יש סיפור על אחד ממהנדסי המכרות האוסטרלים, יהודי במוצאו עם זקן תיש. באחד הערבים, לאחר שהשתכר והפסיד בהתערבות שתיה, נאלץ לקצץ את זקנו.
להתמערבות ולעלייה ברמת החיים מאז הקמת המדינה, יש גם השפעות שליליות על החברה. אחוזי ההשמנה בנאורו הם מהגבוהים בעולם. הפרסומים מצטטים ש- 90% מהמבוגרים נמצאים במצב של השמנת יתר.
לדעתי האישית, ממראה עיניים, הסטטיסטיקה הזו השתפרה. אני מעריך שרק כ60-70% מהתושבים המבוגרים עם השמנת יתר ואחוז קטן הרבה יותר עם השמנת יתר מורבידית. מיעוט הילדים שמנים וגם בקרב בני הנוער האחוז לא כה גבוה. מה שכן, הם פשוט גדולים ומסיביים – כמו פולינזים ומאורים.לנאורו יש את האחוז הגבוה ביותר בעולם של סוכרת מסוג 2, יותר מ- 40% מהאוכלוסייה נגועה במחלה. כמובן שמלווה לזה אחוז גבוה של מחלות לב, יתר לחץ דם, ארועים מוחיים, מחלות כליה (עד אי ספיקת כליות ודיאליזה) ופגיעה בעיניים מהסכרת. תוחלת החיים הממוצעת בנאורו ירדה ל-58 שנים לגברים ו-65 שנים לנשים. לעומת זאת שיעורי הילודה גבוהים. נשים מתחילות ללדת כבר בגילאי העשרה (צריך להעביר את שעות הפנאי בלי חשמל, לא?) ולא נדיר למצוא נשים צעירות בשנות העשרים עם חמישה, שישה ושבעה ילדים.
אחד הדברים שמשעשעים אותי תדיר הוא השמות שניתנים לחלק מהילדים. מעבר לשמות נוצריים או מקומיים, נראה שההורים פשוט משתעשעים בעצמם עם שמות ילדיהם (או שנגמרים להם השמות בשלב מסוים..). שמות לדוגמה: J-one, America, D-one, Ily-J (= I love you – Jesus), My-lady, שני אחים Jon-C ו- Jon-Q, My Own, Elle-Lady; לאמו הקשישה של הנשיא קוראים Sunshine.
חוקי החזקה בקרקע של נאורו אינם רגילים: לכל אזרח נאורו יש זכויות מסוימות לגבי כל שטח באי, המוחזק על ידי משפחות ויחידים; לממשלה ולחברות אין שטח והן חייבות לחכור את השטח מבעליו. אנשים שאינם אזרחי נאורו לא יכולים להחזיק באדמה.
רבים מהנאורים חיים בבתים חד קומתיים. מרבית הבתים הם מעין צריפים שהוטלאו להם תוספות. הבתים, ברובם, נראים טלאי על טלאי. סדר ונקיון הוא לא בעדיפות עליונה. פה ושם יש גם בתי אבן.
מול בית החולים ישנו שיכון עוני, ממש סלאמס, של בתים ששימשו את פועלי חברת הפוספטים האוסטרלית. חלק משיכוני הרכבת האלה (מה שעוד נשאר במצב ראוי למגורי אדם) מאוישים. ייתכן אפילו ע"י פולשים. שם נראה לי שמרוכז העוני העיקרי באי. ילדים באמת במצב מוזנח, מתרוצצים לבד, הרבה תחלואה, היגיינה לקויה, טפילי עור כגון SACBIES. ראו את "מגרש המשחקים" שלהם..
המון נאורים מסתובבים יחפים. כשמתחילים ללכת אין סנדלים או נעליים ובהדרגה מפתחים כפות רגליים כמו בדואי. על המדרכות הלוהטות, על החצץ הדוקר, בים בינות לסלעים החדים – אין בעיה..
התחבורה בנאורו:לרבים אין רכב. תירוץ שכיח לאי הופעה לבדיקה בבי"ח – אין TRANSPORTATION. מגיעים מתי כשמגיעים כשהשיגו תחבורה.
התחבורה הבסיסית למשפחות רבות היא טוסטוסים מקרטעים וקטנועים. שכיח מאד לראות משפחה שלמה של 3-5 נפשות על טוסטוס שכזה. הילדים לומדים להתאזן, התינוקות מחובקים איכשהו וכולם נוסעים (עד 40 קמ"ש...)
יש גם מעט אוטובוסים ציבוריים שנוסעים בתדירות נמוכה לאורך כביש הטבעת ההקפי ואוטובוסי תלמידים בתחילת ובסוף יום הלימודים.יש טנדרים חדישים (כמעט כולם טויוטה HILUX) ומכוניות 4X4 שנהוגים בעיקר ע"י עובדי ממשל, חברות ממשלתיות וחברת הפוספטים. אבל כשריד לימים הטובים של שנות ה- 70-80 יש בנאורו אוסף של רכבים במצב חבוט ורקוב ובמצבי החייאה מתקדמים. נוסעים עם חלונות מנופצים או בלי חלונות, בלי דלתות, חורים בפח בגודל אגרוף, אלתורים של משאבת דלק ליד הנהג... "רכב אספנות" :-)
"קו החיים" העיקרי לאי הוא הטיסה השבועית של OUR AIRLINES (בשבת נוחתת הטיסה מבריסביין, ממשיכה לפיג'י וחוזרת לאוסטרליה, דרך נאורו, ביום שני). לעיתים נדירות (לקראת שיבת הסטודנטים לחופשת הכריסטמס, כמו בתמונה להלן) יש טיסת צ'רטר מעבר למנין. זהו המקום היחידי בעולם שאני ראיתי שהמטוס נוחת במסלול אבל חוצה את הכביש הראשי כדי להגיע לרחבת החניה שליד הטרמינל. אז פעמיים בשבוע התנועה נעצרת למשך הזמן שהמטוס צריך לחצות את הכביש..
מרבית האספקה מגיעה באמצעות ספינות מכולות. כזכור, הספינות אינן יכולות לעגון בנמל מים עמוקים והסחורה נפרקת לאסדות שמשיטות אותה למזח ושם נפרקת באמצעות מנוף.
אחוז האבטלה בנאורו גבוה מאד. המעסיק העיקרי הוא הממשלה - מעריכים שכ-90% ממי שעובד מועסק ע"י הממשלה או חברות בנות (כמו חברת הפוספטים או החשמל והמים).הסינים מחזיקים כמעט בכל החנויות ותחנות הדלק ובכל המסעדות.
בנאורו אין מס הכנסה או מע"מ והחינוך והבריאות חופשיים ללא תשלום.
את הזמן מעבירים במסגרת משפחה וחברים, בצפיה ב TV כשיש קליטה, במשחקי בינגו בשבת בערב, בכנסיה ביום ראשון. גם בית החולים נראה לי כמקום בילוי מועדף להעברת הזמן ולביקורי קרובים. הרבה שעות של דיג.
בשעות אחה"צ ניתן לראות צעירים רבים משחקים במגרשי כדורעף מאולתרים עם רשת מחוררת וחוקים גמישים. יש מספר משטחי כדורסל שהעשב מציץ מבין החורים בבטון. פוטבול אוסטרלי (דומה לרוגבי) פופולרי אך בשבועות האחרונים המגרש מוצף... הולכים לים ומתגוששים על החוף (לא, אין מטקות) ושוחים בנמל הסירות. יש חדרי כושר – בעיקר להרמת משקולות. בתחום הזה יש לנאורים הישגים בינלאומיים נאים. הנשיא הנוכחי הוא גיבור מקומי נערץ. היה בעבר אלוף משחקי הCOMMONWEALTH בהרמת משקולות ואף אומרים שזכה במדליה אולימפית.
לא ראיתי אנשים קוראים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה