מלכתחילה תכננתי להכין הרצאה / מצגת לאחת מפגישות הצוות הרפואי של ימי ד'. בהשראתה אני משנה את הגישה ואכין מצגת שתפנה גם לאחיות בית-החולים ובריאות הציבור. הרעיון הוא לנסות ולהכשיר בסיס מטפלים רחב ככל שניתן על מנת לבדוק בדיקת א.א.ג. בסיסית (זוכרים שמצאנו אוטוסקופים?) ולטפל במצבים שכיחים או מצבים מסכני חיים. חשוב מאד גם ללמד ולהדריך את הצוות לזהות בעיות א.א.ג. בבדיקות סקר אוכלוסיה/תלמידים. לא פחות חשוב זה להדריכם כיצד "להכין" את החולים לקראת ביקורי מומחה אאג הקצרים באי כדי שניתן יהיה להפיק את המקסימום מאותם ביקורים קצרים. כיצד, לדוגמה, לייבש אוזניים כרוניות כך שניתן יהיה לנתח נקב יבש לכשיגיע המומחה.במקביל אני ממתין להחלטת ה"דרגים הגבוהים" (אלאני? אחות ראשית?) כדי לצוות לי אחות שתהיה צמודה אלי ותלמד מקרוב את נושא א.א.ג.
אז אני הרבה בחדרי במלון וגם בבית חולים עם המחשב כדי להוריד תמונות מהאינטרנט למצגת.
היום כשחזרתי מביה"ח עברתי ליד איש ציפורים אחר, שכן של הקודם שתיארתי. עצרתי לראות ומסתבר שזו המשפחה של מישהו שניתחתי ביום שני. קיבלו אותי בשמחה כמובן. אשתו לקחה אותי לאגמון רדוד שנמצא מעבר לכביש, למרגלות המצוק. שם יושבים הגברים ודגים, עם חוט ופיסת לחם, דגים קטנים שימשו כמזון ופתיון לציפורי הפריגטה.
חוזרים לקו החוף, למכלאה. מסתבר שהם צדים פריגטות כשעשוע וכמעין ספורט לאומי (שהולך ונכחד עם כלות הדור המבוגר). הצפורים שחיו בשבי תקופה מסוימת עוברות התניה של הזנה ע"י המטפל. כעת ניתן לשחררן, לאחר שכל ציד מטביע בהם את סימנו. כאשר הציד מתחיל לנפנף בידיו הן יודעות שזהו זמן ההאכלה. בחוזרן לאכול את הדגיגים שמושלכים לעברן באויר, יחד עם צפורי הפריגטה הכלואות שנצבעו לשחור, הן מושכות איתן גם פריגטות בר. זו ההזדמנות לנסות וללכוד את צפורי הבר בעזרת פלצור מיוחד – זהו בעצם חוט דייגים שבקצהו משקולת. צריך לסובב אותו כדי שיצבור תנופה ואז לזרוק בתנועה מיומנת כדי שייכרך סביב הצפור, בעת מעופה.
ואכן, לכבודי או בזכותי, הצליחו לצוד פריגטה אחת.
ולקינוח, טימסון (המנותח) נתן לי מזכרת במתנה – פלצור צפורים שכזה. אני עובד כל אחה"צ כדי לנסות ולשטוף ממנו את סרחון הדגים....אחרת מי יודע מה יריחו כלבי הסמים במכס?לפנות ערב קפצתי לנמל הסירות.
הדייגים חוזרים עם שללם
והנמל מלא בהמון ילדים ובני נוער שמשתוללים במים, קופצים מהמזח או מהסירות, מחליקים בשובבות על רמפת הסירות החלקלקה. שמחה וששון אמיתיים.
ממש עושה כיף להסתכל על כל הדיצה, שמחה, רינה וצהלה....אפילו אלוהים הציץ מלמעלה...
באחת בלילה מצלצל הטלפון בחדרי. מזל טוב, הקפצה ראשונה למיון!לבחור עם הטרכאוסטומיה נשלפה הקנולה והוא מתקשה בנשימה. נסעתי למיון. מרבית האי ישן אבל יש חבורות של בני נוער וצעירים ברגל ועל טוסטוסים שעדיין מסתובבים בחושך ובגשם. טיפלתי בבחור והענין הסתדר כמובן.
..אצטרך להוסיף עוד נושא להדרכה במצגת – איך לטפל בו לכשאעזוב. אני גם שוקל לנתחו ולהגדיל את הפתח בקנה שהולך ומוצר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה