וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ (בראשית ו', י"ז)

ויהי ביום חמישי, השלישי לחודש, השנים-עשר למניינם, בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ. (בראשית ז', י"א). עם שובנו מהפסקת הצהרים החל גשם טרופי עז שנמשך ונמשך ונמשך. הכביש מול רחבת בית החולים הוצף (שוב, מערכת הניקוז נסתמה) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד, עַל-הָאָרֶץ; (בראשית ז', י"ח).

ובהדרגה, אך בהתמדה, החלו המים לעלות ולעלות ולהתקדם לרחבת החניה של בית החולים וממנה להתחיל ללחך את המפתנים של חדרי המרפאות. ראיתי את זה מזדחל ומגיע, הזדרזתי להרים את כל החפצים והמכשור שבחדרי על השולחנות, חלצתי נעליים, הורדתי גרביים, הפשלתי מכנסיים.. אני מוכן!!

וְהַמַּיִם, גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד--עַל-הָאָרֶץ; (בראשית ז', י"ט) וימלאו את מרפאות החוץ, וימלאו את מחלקות בית החולים, וינשאו עימם את כל הג'יפה, הבוץ והעלים שברחבת החניה אל תוך החדרים ויהי תוהו ובוהו. ואנסה להציל את שרתי המחשוב ששכבו על הרצפה בחדר המחשב המרכזי, ואשלח מייל אחרון בזו הלשון: "טובעים. לא יאומן. מבול טרופי, בית החולים הוצף. אני עומד עם מים עד הקרסוליים ומתקתק לכם. זהו – הלך החשמל והתקשורת. אני OFFLINE עם הבטריה של הלפטופ. המייל ישלח רק כשתשוב היונה..."

והמים גואים וגואים. אנחנו נצורים בבית החולים. באגם שנוצר בכביש שמול בית החולים יכולים לעבור רק רכבים גבוהים ורכבי 4X4. הילדים מתלהבים, נאחזים בפגושים של הרכבים שמשייטים בשלולית הענק ועושים סקי מים :-)

בתוך כל ההמולה והחושך נוחתת עלי לפתע דניס עם אמא סינית ותינוק בן 4 ימים. האמא הטריה (והאבא, והסבתא והדודה שמתלווים) מוטרדת שהילד לא נושם טוב מהאף כשיונק ומשמיע קולות מוזרים. אלוהים יודע כיצד דניס והם מצאו אחד את השני במבול ("חברים שלי" – נראה לי שכולם באי חברים שלה). בחושך אני בודק את הילד עם פנס ומשתכנע שמצליח לנשום מהאף. האמא חולצת שד ואני לגמרי משוכנע שהתינוק יונק בשלווה ובתיאבון ובמרץ.

[למחרת תספר לי דניס שזהו תינוק ראשון, אמא חסרת נסיון ושסילביה, האחות הפדיאטרית הטייוואנית בדקה והדריכה והרגיעה..]
זקני נאורו לא זכרו מבול שכזה. כולם בבית החולים טענו שלא זכור להם שיטפון שכזה (It's been the worse ) ובוודאי לא הצפה של בית החולים. מן הסתם לפחות מאז שהגביהו את רחבת החניה של בית החולים (אבל אני זוכר שהדוקטורים ירדני סיפרו על הצפה של בית החולים ב-2006).

מכבי האש הגיעו בנסיון להציל את בית החולים. שואבים את המים מרחבת בית החולים ושופכים אותם ל... נכון, בחזרה לאגם הראשי שבכביש - מקור ההצפה. אכן, מחזור המים בטבע!

עמדתי בחוץ ועקבתי אחר מסלולן של המכוניות שצלחו את האגם והחלטתי לצאת למלון עם הטויוטה הקטנה שלי. ואכן לאט, לאט, בזהירות, בזהירות (כמו קיפודים) ניווטתי את דרכי באגם והצלחתי לצלוח אותו!! הידד – למלון להתייבש ולהחליף בגדים!!

אין מנוחה לרשעים :-)

דקות לאחר שנכנסתי לחדר הטלפון מצלצל. ג'ורג' וחבורתו נמצאים בבר של המלון והם מזמינים אותי להצטרף לארוחת ערב. חבורת האוסטרלים העליזה (ג'ורג' הקונסול ואשתו דניס, קים סגנית הקונסול, טים ופול שנשלחו מטעם משרד האוצר האוסטרלי לפקח ולעזור להכין את התקציב המקומי...) מתכנסת בערב יום חמישי פעם בשבוע. הם החליטו לעשות להם מנהג ולנסות לסקור את כל המסעדות הקיימות בנאורו (37 בספירה האחרונה). כל יום חמישי בוחרים מסעדה אחרת וחמושים במיטב הסקרנות הקולינרית ובמעיים מברזל כנראה, יוצאים להרפתקה. לא סתם, אלא עם טופס דירוג מודפס שבו הם משקללים את טיב האוכל, השירות, מהירות ההגשה, מחירים, נקיון ועוד.
הפעם הוחלט על מסעדת INDOOR. מסעדה סינית (אלא מה – אין אופציה אחרת).
מתדלקים קודם בבר של המלון, אני קונה בקבוק יין וקדימה לדרך. אני בטנדר של פול ושועטים קדימה לתוך הסופה והשלוליות.
והמסעדה – לא תואר ולא הדר לה. 3 שולחנות עץ עם מפות לינוליאום, ספסלי עץ כמו בחדר אוכל צבאי, מטבחון ובו הבעל ואשתו טורחים על התפריט שבחרה דניס (אלא מי), כלי הגשה מפלסטיק בלבד (גם היין בכוסות פלסטיק למרות שטים הביא איתו 4 כוסות יין). אמה מה - טעים!! בחיי שטעים! יותר אפילו ממסעדת MOON RIVER המקובלת והנחשבת. כירה רצינית עם מגוון מטעמים סיניים המוגשים למרכז השולחן. שבענו כדבעי והמחיר מגוחך – 8$ לראש. הציון המשוקלל לאחר הצבעה של כולנו – 3.5 מתוך 5.
ובני מעי? שרדו גם שרדו ועיכלו באהבה את ארוחת הערב.
...ולי לא נותר אלא לקוות, כמאמר בראשית ט', י"א: וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ.