מקרה שני של כריתת שקדים. המרדים בינתיים הגיע כמובן. גם המקרה קשה וגם התנאים לא אופטימליים. כמעט ביטלתי כי לא היה פדל לדיאתרמיה (מכשיר צריבה חשמלי). כבר שנתיים שהפדל נעלם. ביקשתי מהצוות שיתאמצו ויחפשו בכל נבכי חדר ניתוח. חזרו אחרי 10 דקות עם הפדל האבוד (שנתיים!!) – נראה כחדש. כנראה אוחסן איפשהו ואף אחד לא ממש התאמץ למצאו. יותר קל להגיד שאין.. "יגעת ומצאת – תאמין".
אחות אחראית חדר ניתוח Kaitiro קואופרטיבית וחביבה. לשמחתי גם האחות האוסטרלית התנדבה להתרחץ באין לה משהו טוב יותר לעשות (חוץ מלשלשל ולקבל עירוי אחרי הניתוח). עבר יחסית סביר. החולה מוחזר למחלקה על אלונקת מתכת חשופה – כזו שבארצנו משמשת להעברת גוויות. לפחות במחלקה הוא קיבל מיטה. לידו ישנה מישהו על מזרון על הרצפה. לא ברור האם מאושפזת או בת משפחה שמבקרת.
בצהרים מבול טרופי – ראו מה קורה בכביש מול בית החולים.
הילדים משחקים באגם הקטן שנוצר ואחת מהם פשוט יושבת בבריכה.
ד"ר ירדני – אני שמח לבשר שלפחות את חניית בית החולים הגביהו ואין שלולית בכניסה.בשורה נפלאה – התרופות שגייסתי מהארץ ונשלחו בדואר הדיפלומטי מחכות לי בשדה התעופה. הגיעו כבר בשבת אבל רק היום הודיעו לי. נסעתי לנמל ובעזרת בחור מבית המרקחת וללא שום ענייני מכס, שחרור וביורוקרטיה קיבלתי את הארגזים.
נקווה שהלילה והלילות הקרובים יעברו בשקט בלי הקפצה למנותח שקדים שמדמם...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה