ארגנתי ייעוץ קרדיולוג (טייוואני מבקר) לפציינט לצורך הערכה קדם ניתוחית כולל אקו לב. סיכמתי איתו שיהיה ב15:30 כשתגיע הקרדיולוגית – מי יודע מתי בפעם הבאה יזכו לביקור קרדיולוג באי. עד שעה 17:00 סיום יום העבודה לאסי לא שבה הביתה.
אני רואה פציינטים שמתלוננים על ליקוי שמיעה מזה... 12, 15 ו 20 שנה. עד כה לא נבדקו ע"י אאג. למה? ככה! והיו אאג ואודיולוגים באי לפחות פעם בשנה שנתיים. גיי ווייס..
ראו את הבחור הזה שעבר כריתה של גידול בפרוטיד (בלוטת הרוק) לפני כשנה ע"י ??? חתימה לא מזוהה. הוא אינו זוכר, הצוות אינו מכיר ויודע... התשובה הפתולוגית של החומר שהוטס לבריסביין – לא ניתן להתחייב על האבחנה כי הגיע ללא פורמלין או שהפורמלין נשפך בדרך. כעת יש לו, כנראה. הישנות עקב "זריעת" תאי גידול בצלקת הניתוחית. אנתח אותו ביום חמישי אי"ה, אינשאללה, God's will, אם לא תהיה הפסקת חשמל, תוסיפו כיד הדמיון הטובה. נקווה שהפעם הפורמלין לא יישפך בדרך.בחור אחר מדמם מהאף כבר שנה! רק היום אני בודק אותו לראשונה ובבדיקה אנדוסקופית אני רואה גידול מכויב בלוע האפי. מחר ביופסיה ונקווה שהפעם הפורמלין לא יישפך בטיסה. מה גורלו אחר כך? צריך לבקש טיפול אונקולוגי באוסטרליה. זה צריך לעלות למנהל בי"ח, הוא יעביר המלצה למזכיר הבריאות (מנכ"ל המשרד), משם לאישור שר הבריאות ואח"כ להקצבה כספית לנ"ל. אל המג"ד דרך המ"פ דרך המ"מ דרך המ"כ....
נקווה שיש לו קשרים משפחתיים בממשלה כדי שיאשרו לו הטסה ושהות לטיפול באוסטרליה. יש עוד אחד כזה עם קרצינומה בלשון שמתייבש כאן כבר מספר חדשים. בחור צעיר. ממש חבל...
המון בעיות אוזניים כרוניות, אוזניים עם נקבים מפרישי מוגלה. אופייני מאד לכל אזור הפסיפיק. הרבה ליקויי שמיעה מסיבה לא ברורה. לא מעט פוליפים באף. ילדים מאד מוזנחים, מלוכלכים, הרבה SCABIES, אקזמות, עקיצות ופצעים מזוהמים. ממש "מצורעים וזבי חוטם". כואב הלב צד אחד ומצד שני נראה שהם חסרי יוזמה אישית ואחריות אישית לקחת את בריאותם (וגורלם) בידיהם.
הילדים כמעט גדלים "בר בשטח". המון ילדים משחקים לבד, ליד ובכבישים, מתרוצצים בחוץ בשעות ערב מאוחרות. זה מה שאני רואה מעבר לכביש מול בית החולים.
אם לא הבנתם אז הילדים העניים האלו מוכרים חתיכות דג (הזבובים בונוס) מכוסה חלקית בניילון נצמד. מציאה – 5$ ויש לך הרעלת קיבה סוג א'.בעיקרון, הנאורים מתחילים לחיות לאחר שקיעת השמש. אז יוצאים בהמוניהם החוצה, מסתובבים, המסעדות (הסיניות בלבד, נאורים לא מבשלים) מלאות, הבירה זורמת והקטטות, בהשפעת האלכוהול, מתפתחות.
חייבים לנהוג במשנה זהירות בחושך. פחות מ 40 קמ"ש המותרים לפי החוק. הכבישים לא מוארים, בחלק נכבד מהמכוניות והטוסטוסים הפנסים לא עובדים, הולכי רגל בחבורות וילדים רבים נשפכים לכביש. לא רוצה לחשוב אפילו מה יקרה אם תהיה לי תאונה בלילה. הרגשות עלולים להתלקח בשניה...
לפני כ 3 שעות התקשרתי לקבלה להודיע שנשרפה נורה בחדרי. אחרי שעה וחצי התקשרתי לראות מה קורה. אמרו שמחכים לתחבורה כדי שיביאו את איש האחזקה מביתו – בשביל נורה!!! אמרתי להם שאני מוותר ושיטפלו מחר כשיגיע לעבודה. מכל מקום לפני זמן מה נוקש על דלתי גורילה מגודל שלא התקלח מאז כריסטמס שעבר – בכל זאת הביאו מהבית את איש האחזקה רק כדי שיגיד לי שאין נורות במלאי וצריך לקנות מחר...
העניין הוא שככה נראים חלקים נכבדים בעולמנו – כל מה שמכונה העולם השלישי; באפריקה, בפסיפיק, באסיה ובדרום אמריקה. אנחנו התרגלנו לטוב (?) של החיים המודרניים.
הנמלים בחדר לא מפסיקות לאכול לי את הרגליים. אני הולך להודיע לרשות הנמלים :-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה