משלשל משעות הערב ומחובר לשירותים כל הלילה. די צפוי במדינה עם תנאי סניטציה שכאלו אצל הרפתקן קולינרי שכמוני. לא לחינם זה נקרא TRAVELER'S DIARRHEA (שלשול הטיילים).
ממש בזבוז שאין לי קולונוסקופיה מחר :-)
אכנס למשטר צום עם הרבה מים ותה, קרקרים ואולי אורז. חבל שמבין כל התרופות שלקחתי שכחתי לקחת משהו נגד שלשול כמו אימודיום... אבל במקרה שאזדקק באמת אני משוכנע שיהיה בבית החולים.
חלק מחוויות הטיול בעולם השלישי – אני משוכנע שכמעט כולנו חווינו את זה באיזשהו שלב במזרח או בדרום אמריקה.יש יתרון בהשכמה מוקדמת - אפשר לצפות בזריחה היפה
בהמשך הבוקר חשתי מצוין והלכתי לעבודה. במבואת המלון מחכים כבר ילדי העובדים להסעה לבית הספר.מישהו לימד אותי טריק – אני מנתק את הכבל מהתחת של המחשב בבי"ח ומחבר אותו לנייד והריני מחובר לעולם. חיוך גדול על פני.
האמת שניסיתי את זה ביום הראשון שלי כאן וזה לא עבד והנחתי שזו אינטרה-נט חסומה. מסתבר שזה לא עבד בגלל שהשרת הממשלתי קרס לאחר הפסקת חשמל. עכשיו עובד, הוריי!!
אמנם מאד לאט אבל העיקר – עובד.
אז בין החולים (שהולכים ומתרבים – השמועה פושטת שיש א.א.ג. באי) אני מצליח לגלוש לאיטי ולהוריד מיילים. לצערי אני לא מצליח להעלות קבצים לבלוג עם התמונות ובינתיים אני כותב OFFLINE.למרות החלטתי מהבוקר, התפתיתי להזמנה והצטרפתי לד"ר MILLAN הכירורג ו NAING המרדים לארוחת צהרים במסעדה סינית.
ובערב הוזמנתי ל"מסיבת" KAVA עם חבורת פיג'יאנים בחדרו של אחד מהם כאן במלון. משקה הקאווה עשוי משרשיו של צמח שמגדלים בפסיפיק ויש לו תכונות מרגיעות ומנמנמות. התחושה הראשונה היא שהלשון "נרדמת". חששתי שמא יש לו השפעות הלוצינוגניות אבל הרגיעו אותי (כולל ד"ר ALANI מנהל בי"ח שהיה בחדר) שהוא רק מעט מרדים, מרגיע ו.. משתן. כולם יושבים בישיבה מזרחית על מחצלת גדולה באחד מחדרי המגורים. יש קערה גדולה שלתוכה שופכים מים ומסננים לתוכם את אבקת הקאווה. ההגשה היא בקליפה של חצי אגוז קוקוס וכל הגשה מלווה בשתי מחיאות כף של המגיש והסובבים. הטעם מעט מריר, לא אלכוהולי. רצוי לשתות את תוכן הקערית במכה אחת. לאחר סיום השלוק גם השותה מוחא כף פעמיים ושוב כל הסובבים מהדהדים במחיאות כף. אני משער שבאופיו של הטקס ובמהותו של המשקה יש משהו דומה ללעיסת גת בחברותא אצל התימנים.שתיתי מעט מאד, עייפתי ובאתי לחדר לכתוב ולישון. אם הייתם רואים כמה שגיאות הקלדה היו לי הייתם מבינים את טבעו המקהה של המשקה. 
האמת שניסיתי את זה ביום הראשון שלי כאן וזה לא עבד והנחתי שזו אינטרה-נט חסומה. מסתבר שזה לא עבד בגלל שהשרת הממשלתי קרס לאחר הפסקת חשמל. עכשיו עובד, הוריי!!
אמנם מאד לאט אבל העיקר – עובד.
אז בין החולים (שהולכים ומתרבים – השמועה פושטת שיש א.א.ג. באי) אני מצליח לגלוש לאיטי ולהוריד מיילים. לצערי אני לא מצליח להעלות קבצים לבלוג עם התמונות ובינתיים אני כותב OFFLINE.למרות החלטתי מהבוקר, התפתיתי להזמנה והצטרפתי לד"ר MILLAN הכירורג ו NAING המרדים לארוחת צהרים במסעדה סינית.
ובערב הוזמנתי ל"מסיבת" KAVA עם חבורת פיג'יאנים בחדרו של אחד מהם כאן במלון. משקה הקאווה עשוי משרשיו של צמח שמגדלים בפסיפיק ויש לו תכונות מרגיעות ומנמנמות. התחושה הראשונה היא שהלשון "נרדמת". חששתי שמא יש לו השפעות הלוצינוגניות אבל הרגיעו אותי (כולל ד"ר ALANI מנהל בי"ח שהיה בחדר) שהוא רק מעט מרדים, מרגיע ו.. משתן. כולם יושבים בישיבה מזרחית על מחצלת גדולה באחד מחדרי המגורים. יש קערה גדולה שלתוכה שופכים מים ומסננים לתוכם את אבקת הקאווה. ההגשה היא בקליפה של חצי אגוז קוקוס וכל הגשה מלווה בשתי מחיאות כף של המגיש והסובבים. הטעם מעט מריר, לא אלכוהולי. רצוי לשתות את תוכן הקערית במכה אחת. לאחר סיום השלוק גם השותה מוחא כף פעמיים ושוב כל הסובבים מהדהדים במחיאות כף. אני משער שבאופיו של הטקס ובמהותו של המשקה יש משהו דומה ללעיסת גת בחברותא אצל התימנים.שתיתי מעט מאד, עייפתי ובאתי לחדר לכתוב ולישון. אם הייתם רואים כמה שגיאות הקלדה היו לי הייתם מבינים את טבעו המקהה של המשקה. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה