לילה ראשון באי. השמיים בהירים וכל כוכבי חצי הכדור הדרומי פרושים בשמים. הנה אוריון, והדובה הגדולה, וחץ הצפון...
אני בחדרי במלון, כרגע ללא חיבור אינטרנט וכותב OFFLINE כשיהודית רביץ מנגנת במחשב ברקע..
הטיסה לנאורו היתה טיסת לילה מאד ספרטנית בחברת תעופה "מאותגרת שירות" OUR AIRLINES. המטוס מלא בנציגים, שגרירים, שרי ממשלה, נשיא אחד וכל מיני נושאי תפקידים ממדינות אקזוטיות בפסיפיק כגון פיג'י, איי שלמה, סמואה, קיריבטי ועוד אבל גם מאוסטרליה, ניו זילנד, טייוואן, רוסיה וכמובן ישראל.
הדבר הראשון שמכה בך ברדתך מהמטוס בנאורו הוא הלחות. יחד עם המטען הכבד שנאסף מדלפקי הכבודה (לא, אין מסוע ואין מיזוג אפקטיבי ב"טרמינל")
אבל לכל אורך החוף זרועים עמודי סלע משוננים שבולטים מתוך הים. אין חוף חולי מזמין. 
חדרי במלון מתגלה כחדר ספרטני מאד – אין TV, אין מקרר, מיטות יחיד אבל המיזוג עובד מצוין!! בגלל הוועידה המלון בתפוסה מלאה. אני מניח ומקווה שאוכל לשדרג בשבוע הבא לאחר שתסתיים הוועידה וכל ה VIP יעזבו את האי. גם את הרכב אקבל רק לאחר שתסתיים הוועידה ויתפנו רכבים ממשלתיים.
גילי היקרה דואגת לי וסיפחה אותי לסיור אוריינטציה במיניבוס. אפילו נתנה לי את כרטיס הSIM המקומי שהנציגים קיבלו כדי שאכל להתקשר ארצה. כ-10 דקות "שתו" לי את הכרטיס ואני שוב מנותק זמנית.
סיורנו לקח אותנו ליום שוק מקומי – משטח בטון חשוף מתחת לסככה ובו ישבו לא יותר מ15 נשים נאוריות שסחרו בעבודות יד פשוטות, מעט אוכל שהכינו ובגדים משומשים. למרות שבעיניי זה נראה פתטי ואף מעציב, הנשים עליזות ומפטפטות, המון ילדים עליזים ויפהפיים מסביב ואווירה נינוחה.
התחנה הבאה היא חנות הכלבו המקומית. היא בעצם מרכז הקניות העיקרי באי ומתכונתה כחנויות שרואים בעיירות מסרטי המערב הפרוע – כלבו שמכיל מוצרי מזון, כלי בית, ביגוד ואפילו מוצרי חשמל וכלי עבודה. אכן – מחוט ועד שרוך נעל. אבל המבחר מצומצם, הפריטים הטריים כגון ירקות ובשר שמוטסים מאוסטרליה במשורה. והמחירים גבוהים. הצטערתי לראות שאפילו אין לחם טרי אלא במקרר – מוטס מאוסטרליה כנראה. קנינו מים מינרליים ומעט חטיפים כדי לשרוד את היומיים הראשונים עד שאלמד היכן אוכלים, כמה משלמים, האם יהיה לי חדר עם מקרר ואולי פינת בישול...
חזרה למלון. צנחתי שדוד על המיטה (ה JET LEG כנראה או חוסר השינה בטיסת הלילה). כך פספסתי את קבלת הפנים וארוחת הערב לבאי הכנס שגילי הזמינה אותי אליה. ...חטיפי השרדות כבר אמרתי? J
התעוררתי בשעת ערב מוקדמת לקולות צהלה ושמחה. מתחת למרפסת חדרי נמצאת הבריכה הקטנה של המלון וטובלות בה להנאתן קבוצת נשים נאוריות וילדיהן הצוהלים – בביגוד מלא כמובן. שעות רבות השתכשכו להם במים עד לשעת לילה מאוחרת. מעבר לבריכה חוף הים וסירת דיג בודדת. עם הגאות נעלמים רוב חרוטי הסלעים החשופים והגלים מכים באון בחוף. צריך ללמוד היכן המקומות המיועדים לרחצה שהזרמים בהם לא מסוכנים.
אני חש את הבדידות והניתוק הערב אבל מזכיר לעצמי שזהו ערב ראשון במקום זר ושונה מאד. מצד שני יש בי גם הכרה בלבד שלי ובהזדמנות להתחבר לעצמי. ..וכשהגעגוע גובר אני מרים טלפון לוויני ארצה (סליחה מיכאל ואנשי הכספים במשרד החוץ...).
שעת חצות עברה. זמן טוב לחזור ולהכנס למיטה בתקווה לאפס את השעון הביולוגי שלי. דינה –ספרך "מסע אל ממלכות פנימיות" נכנס איתי למיטה. מקווה שאצליח לקרוא לאורה של המנורה היחידה שנותרה לא שרופה בחדר.
לילה טוב לשקט הנאורי, שומעים את גלי הים מכים ומלחכים את החוף. שבת שלום לישראל.
אני בחדרי במלון, כרגע ללא חיבור אינטרנט וכותב OFFLINE כשיהודית רביץ מנגנת במחשב ברקע..
הטיסה לנאורו היתה טיסת לילה מאד ספרטנית בחברת תעופה "מאותגרת שירות" OUR AIRLINES. המטוס מלא בנציגים, שגרירים, שרי ממשלה, נשיא אחד וכל מיני נושאי תפקידים ממדינות אקזוטיות בפסיפיק כגון פיג'י, איי שלמה, סמואה, קיריבטי ועוד אבל גם מאוסטרליה, ניו זילנד, טייוואן, רוסיה וכמובן ישראל.
הדבר הראשון שמכה בך ברדתך מהמטוס בנאורו הוא הלחות. יחד עם המטען הכבד שנאסף מדלפקי הכבודה (לא, אין מסוע ואין מיזוג אפקטיבי ב"טרמינל")
אספתי את כל מטעני שבאמת כבד מאד: ארגז תרופות ראשוניות, ציוד מתכלה, ציוד של מרפאת אאג שלמה, סטים ניתוחיים וחפצי האישיים. למעלה מ90 ק"ג. עברתי חלק את ביקורת הדרכונים ובצאתי החוצה פוגש אותי ברנש מגודל במכנסי ברמודה וחולצת T. זהו ד"ר ALANI TANGITAU הנושא בתואר DIRECTOR OF MEDICAL SERVICES. אלאני יליד טונגה שלמד והתמחה בהרדמה בפיג'י. הוא לוקח אותי לסיבוב ברכבו כשמאחורינו טנדר עם אחד מפקחי הבריאות שסוחב את מזוודותיי והארגזים.
קפיצה ראשונה לראות את בית החולים, את החדר ששמרו לי במרפאות החוץ עם מפתח משלי. הפתעה נעימה – יש מחשב ויהיה חיבור לאינטרנט. אבל היום שבת ומחר יום ראשון ולא עובדים ועוד יהיה זמן לאוריינטציה, לארגון המכשור ולהתוודעות לצוות.
נוסעים בכביש היחידי המקיף את האי – אורכו כ11 ק"מ. משמאלי חוף הים – שפל עכשיו ומה שמכה בי הוא השוני מכל מה שחלמנו על חוף ים טרופי. אמנם יש דקלי קוקוס
קפיצה ראשונה לראות את בית החולים, את החדר ששמרו לי במרפאות החוץ עם מפתח משלי. הפתעה נעימה – יש מחשב ויהיה חיבור לאינטרנט. אבל היום שבת ומחר יום ראשון ולא עובדים ועוד יהיה זמן לאוריינטציה, לארגון המכשור ולהתוודעות לצוות.
נוסעים בכביש היחידי המקיף את האי – אורכו כ11 ק"מ. משמאלי חוף הים – שפל עכשיו ומה שמכה בי הוא השוני מכל מה שחלמנו על חוף ים טרופי. אמנם יש דקלי קוקוס
אבל לכל אורך החוף זרועים עמודי סלע משוננים שבולטים מתוך הים. אין חוף חולי מזמין.חדרי במלון מתגלה כחדר ספרטני מאד – אין TV, אין מקרר, מיטות יחיד אבל המיזוג עובד מצוין!! בגלל הוועידה המלון בתפוסה מלאה. אני מניח ומקווה שאוכל לשדרג בשבוע הבא לאחר שתסתיים הוועידה וכל ה VIP יעזבו את האי. גם את הרכב אקבל רק לאחר שתסתיים הוועידה ויתפנו רכבים ממשלתיים.גילי היקרה דואגת לי וסיפחה אותי לסיור אוריינטציה במיניבוס. אפילו נתנה לי את כרטיס הSIM המקומי שהנציגים קיבלו כדי שאכל להתקשר ארצה. כ-10 דקות "שתו" לי את הכרטיס ואני שוב מנותק זמנית.
סיורנו לקח אותנו ליום שוק מקומי – משטח בטון חשוף מתחת לסככה ובו ישבו לא יותר מ15 נשים נאוריות שסחרו בעבודות יד פשוטות, מעט אוכל שהכינו ובגדים משומשים. למרות שבעיניי זה נראה פתטי ואף מעציב, הנשים עליזות ומפטפטות, המון ילדים עליזים ויפהפיים מסביב ואווירה נינוחה.
התחנה הבאה היא חנות הכלבו המקומית. היא בעצם מרכז הקניות העיקרי באי ומתכונתה כחנויות שרואים בעיירות מסרטי המערב הפרוע – כלבו שמכיל מוצרי מזון, כלי בית, ביגוד ואפילו מוצרי חשמל וכלי עבודה. אכן – מחוט ועד שרוך נעל. אבל המבחר מצומצם, הפריטים הטריים כגון ירקות ובשר שמוטסים מאוסטרליה במשורה. והמחירים גבוהים. הצטערתי לראות שאפילו אין לחם טרי אלא במקרר – מוטס מאוסטרליה כנראה. קנינו מים מינרליים ומעט חטיפים כדי לשרוד את היומיים הראשונים עד שאלמד היכן אוכלים, כמה משלמים, האם יהיה לי חדר עם מקרר ואולי פינת בישול...
חזרה למלון. צנחתי שדוד על המיטה (ה JET LEG כנראה או חוסר השינה בטיסת הלילה). כך פספסתי את קבלת הפנים וארוחת הערב לבאי הכנס שגילי הזמינה אותי אליה. ...חטיפי השרדות כבר אמרתי? J
התעוררתי בשעת ערב מוקדמת לקולות צהלה ושמחה. מתחת למרפסת חדרי נמצאת הבריכה הקטנה של המלון וטובלות בה להנאתן קבוצת נשים נאוריות וילדיהן הצוהלים – בביגוד מלא כמובן. שעות רבות השתכשכו להם במים עד לשעת לילה מאוחרת. מעבר לבריכה חוף הים וסירת דיג בודדת. עם הגאות נעלמים רוב חרוטי הסלעים החשופים והגלים מכים באון בחוף. צריך ללמוד היכן המקומות המיועדים לרחצה שהזרמים בהם לא מסוכנים.
אני חש את הבדידות והניתוק הערב אבל מזכיר לעצמי שזהו ערב ראשון במקום זר ושונה מאד. מצד שני יש בי גם הכרה בלבד שלי ובהזדמנות להתחבר לעצמי. ..וכשהגעגוע גובר אני מרים טלפון לוויני ארצה (סליחה מיכאל ואנשי הכספים במשרד החוץ...).
שעת חצות עברה. זמן טוב לחזור ולהכנס למיטה בתקווה לאפס את השעון הביולוגי שלי. דינה –ספרך "מסע אל ממלכות פנימיות" נכנס איתי למיטה. מקווה שאצליח לקרוא לאורה של המנורה היחידה שנותרה לא שרופה בחדר.
לילה טוב לשקט הנאורי, שומעים את גלי הים מכים ומלחכים את החוף. שבת שלום לישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה