זהו הרכב ששמתי עליו עין כשהיו פה כמה ניו-זילנדים ששכרו אותו. כעת, לאחר שעזבו בטיסת השבת, הרכב התפנה והוא שלי. המיזוג עובד!!! ממש סבבה. הקצבת הדלק (20 ליטר לשבוע) אמנם תחולק רק בשבוע הבא אבל אקווה שמה שיש יספיק לצרכיי לסופ"ש.ב10 בבוקר נפגשים ליד הנציגות האוסטרלית. ביתו של ג'ורג' ממול.
הבחור הגוץ הזה מופיע חמוש בשתי מצ'יטות ויוצאים בעקבותיו לסיור בבוש תוך שהוא מברא את המטפסים והשיחים שפולשים לשבילים בעזרת המצ'טה. ג'ורג' הוא מעיין ידע בלתי נדלה על תולדות האי, על מנהגיו ומכיר את שביליו ותוככי האי בצורה מצוינת. 
גשם שוטף באמצע הדרך אבל גשם טרופי – מצנן את גופינו המיוזעים.אנו מפלסים דרכינו בבוש, מגיעים לעמדות יפניות בראש הרמה, לעמדות של תותחי נ"מ מחלידים, לבונקר הפיקוד היפני ואף לכלא בו שוכנו האסירים הנאורים.כ1200 יפנים כבשו והחזיקו בנאורו בזמן מלה"ע השניה. נאורו היה בסיס חשוב עבורם בזכות מסלולי המטוסים. האי הופצץ בידי האמריקאים אך לא נכבש מעולם ובתום המלחמה, עם כניעתה הכוללת של יפן, התפנו ממנו היפנים.
תוך כדי השוטטות ברמה בינות ל PINNACLES אני רואה מאובנים ששקועים באבן ומבין היטב את התיאוריה שנאורו היתה בעבר בקרקעית הים. 
עם זאת, מסתבר שה PINNACLES אינם תופעה טבעית כפי שכתבתי בעבר (כנראה לא הבנתי היטב את ההסבר). הרמה המרכזית היתה שטוחה. בראשית המאה ב 1906 כאשר התחילה כריית הפוספטים, הובאו לאי פועלים סינים רבים והם פשוט חפרו לעומק, ידנית, בשכבות הרכות וסביב הסלע שהיה שקוע באדמה. כך בעצם נחשפו כל עמודי הזקיפים שהם תבנית נופו של מרכז האי. רק בהמשך הכריה מוכּנה ושולבו בולדוזרים, דינמיט ואף רכבת שהסיעה את העפר שנכרה למפעל העיבוד וממנו במסועים לנמל ובמשאבות לאוניות.פורשים להפסקת צהריים למקלחת וארוחה קלה וב- 14:30 נשוב ונפגש ליד ביתו של ג'ורג' לסיור 4X4 בתוככי הרמה.
סיורנו לוקח אותנו שוב למרכז הרמה, לדרכי עפר בינות לזקיפי הסלע, באזורי הכריה ושיקום הקרקע שהזכרתי בסיור של השבת הקודמת. באזורים הבודדים שלא נכרו ניתן לראות את פני הארץ כקדם – קרקע שטוחה יחסית או גלית מכוסה עשביה וצמחיה מקומית. זקיפי הסלע, שנכרה סביבם הפוספט בעבר הרחוק, הם שחורים (התחמצנות) בעוד שאלו שנחשפו בעקבות כריה עכשוית הם לבנים – אבן גיר LIMESTONE. בניגוד למקומות אחרים בעולם שבהם אבן הגיר נוצרה ממשקעים אורגניים סידניים על קרקעית הים, נדחסה ולאחר מיליוני שנים נחשפה, אבן הגיר (הזקיפים) הנאורית היא תוצאה של פעילות ביולוגית של אלמוגים. כך שזו אבן יותר נקבובית שאינה אוצרת מים. לכן גם אין מאגרי מי תהום מתוקים או מעיינות. קידוחים שנעשו ברמה הנאורית במטרה למצוא מים הגיעו עד למים מליחים בגובה פני הים. ממספר נקודות תצפית אפשר להעריך את הנזק מעשה אדם במשך כמאה שנים בלבד!
באופן מסורתי לכל משפחה היתה חלקת אדמה במישור החוף ("חגורת הקוקוס"). הנאורים התחלקו ל12 "שבטים" או למעשה חמולות. כיום נותרו רק 10 שכאלו. החברה היתה ועודנה במידה רבה מטריארכלית. איזור הרמה היה ללא בעלות פרטית ושימש כמקום מפגש לטקסים וכן להיכרויות לצורך נישואין בין בני חמולות על מנת להקטין ככל שניתן נישואין בתוך המשפחה.אני ממשיך ללמוד ולקרוא על נאורו. עבורי, הידע מגביר את החיבור שלי למקום.
בערב נפגשתי לקפה קצר עם רופא א.א.ג. האוסטרלי MALCOLM BAXTER שהגיע אתמול לאי מלווה באשתו שהיא אחות, בעוד אחות חדר ניתוח ובקלינאי תקשורת שמחכה לו הרבה עבודה. הוא זכר את עדי בירון ואודי קצנל שהיו אצלם ב MONASH ב FELLOWSHIP. נראה איך הצוות האוסטרלי יבוא לידי ביטוי וכיצד נשתלב ביחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה