מה אתם אומרים על ספל הקפה שלי?
מסתבר שאיזו מסעדה יהודית במלבורן פשטה את הרגל וכלי ההגשה נרכשו ע"י סוחר באי. סיפרו לי שניתן למצוא ספלים כאלו בעוד מסעדות באי.
מקלחת של התרעננות ויצאתי לשוטטות קצרה לאורך החוף. עכשיו בשפל רואים המון סרטנים מקפצים בין הסלעים והשלוליות.
מצד אחד הים ומצד שני, ממש קרוב מתחילה צמחיית יער גשם.
הליכה קצרה של 20 דקות לאורך הכביש ואני בחזרה במלון לארוחת הבוקר.
שוב גילי הכניסה עניין ליום הזה והזמינה אותי להצטרף לסיור של משתתפי הוועידה שיצא במיניבוסים ב9 בבוקר.
הפעם זהו סיור שתכליתו הכרות עם פרויקטים באי שרובם ממומנים ע"י מדינות תורמות. זהו הזמן להראות לנציגים האוסטרלים (בעיקר), לטייוואנים, לאיטלקי וכו' מה נעשה בכספם.
תחנתנו הראשונה היא בפרוייקט של שיפוץ ובניה מחדש של בי"ס תיכון SECONDARY SCHOOL. בית הספר מיועד לכיתות י'-י"ב ומתכונת הלימודים בו אמורה להביא את בוגריו לרמה של תעודת בגרות אוסטרלית. המטרה היא שבוגרי התיכון הנאורי יוכלו לעמוד בסטנדרד הבגרות האוסטרלי, יוכרו ע"י מערכת החינוך האוסטרלית ובוגרי התיכון יוכלו להשתלב בהמשך בלימודים גבוהים באוסטרליה. בית הספר יעבוד במשמרת בוקר שבה ילמדו בני הנוער ובמשמרת אחה"צ מצומצמת בה יוכלו מבוגרים שלא זכו להשלים את לימודיהם בעבר להשלים קורסים וכך "להשלים בגרויות".סיורנו מעביר אותנו ליד המסועים של הפוספטים והמנופים והמשפכים שמזינים אותם לבטן כ3-5 אניות בחודש.
תחנתנו הבאה היא בית החולים RON HOSPITAL. פוגש אותנו בבואנו Norman Powell שהוא אחראי על תכנון אסטרטגי של שירותי הבריאות. הוא לוקח אותנו לסיור ומציג בפנינו חלק מאנשי הצוות. מדהים שרובם ככולם לא נאורים – רופאים בורמזים, פיליפיני, קובני, טונגאי, אחיות מפיג'י, מחנכת בריאות מניו-זילנד, פיזיותרפיסט מפיג'י, רופא שיניים סרילנקי... בית החולים פרוש בשורת מבנים נמוכים בני קומה אחת. במבנה אחד מרפאות החוץ, מבנים אחרים משמשים כמחלקות האשפוז, מיון, מרפאת שיניים, חדר מיון וחדר ניתוח. המרפאות והמחלקות בתהליך של שיפוץ. מתחילים מבפנים ובינתיים שופצה מרפאת השיניים שנראית סבירה לחלוטין וחלק מחדרי מרפאות החוץ. במחלקות האשפוז, לעומת זאת, התנאים מחפירים. רואים חולים שוכבים על מיטות ברזל או מזרן עם תנאים בסיסיים ביותר. בטיסה איתי הגיעה משלחת של 4 רופאים מטייוואן (נפרולוג, קרדיולוגית, כירורגית ורופאת ילדים) שבאו בשליחות ממשלתם לשבועיים. הם יתחילו לעבוד מחר – יום שני. בשבוע הבא יגיע עוד רופא א.א.ג. מאוסטרליה לשבוע בלבד ואולי נשתף פעולה ונוכל לנתח מספר מקרים.
ממשיכים אח"כ לתחנת הכוח המקומית שמורכבת ממספר טורבינות דיזל לא גדולות, רעש נורא, רמת תחזוקה ירודה וטינופת למכביר. ממש פרטאצ'.
הנמל גם כן במצב מוזנח ומתפורר. כ1-2 אניות מכולות בחודש ומיכלית דלק אחת לחודש מספקות לאי את מרבית תצרוכתו (המיעוט מגיע בדרך האוויר). הספינות אינן יכולות לעגון בו אלא נקשרות למצופים בעומק המים והסחורה מורדת לאסדות שמשיטות את המכולות לחוף.
נכנסנו עם המיניבוס לאזור מרכז האי. נפגשנו עם מנהל פרוייקט שיקום של מרכז האי שהסביר לנו והבהיר לי שאלות שניקרו במוחי מאז שקראתי על האי לפני המסע. מרכז האי זו רמה נמוכה ששיאה הוא רק 70 מטר מעל פני הים. האי מורכב מזקיפי סלע PINNACLES של אבן גיר כמו בדולומיטים.ההנחה היא שבמהלך מיליוני שנים האי התרומם מעל פני הים ושב ושקע מספר פעמים. הזקיפים נוצרו עקב תהליך בלייה של הים ובשקעים שבין הזקיפים (קרקעית הים בעבר) שקעו מרבצים אורגניים שהם המקור לפוספטים [יש גרסה שמקור הפוספטים הוא בגואנו = פֶרֶש של ציפורי ים]. חברת הפוספטים האוסטרלית "גילחה" את הזקיפים כדי ליישר את הקרקע ולהגיע לשכבת הפוספטים. לכן אזורים נרחבים ממרכז האי שוממים מצמחייה ומזכירים את פני הירח. 
כיום ממשיכים עדיין בכרייה אך פרוייקט השיקום עוסק גם בכיסוי שכבות הקרקע שגולחו ונהרסו ברסק של הזקיפים הגרוסים, בשכבת אדמה ובשתילת צמחייה מקומית ואולי גם כבסיס לחקלאות עתידית באזור הרמה. לשאלתי, השיב מנהל הפרוייקט שאכן יש מספר מערות בתוך תצורות הסלע הנ"ל. אחת מהן אפילו שימשה את היפנים במלחמת העולם השנייה כבית חולים תת קרקעי.בפנים האי ישנו איזור ירוק ופורה יחסית, מחוז BUADA שהוא באזור ה"לגונה". זהו אגמון רדוד או ביצה של מים מליחים שסביבה הקרקע יותר פוריה ושם יש מעט חקלאות.
בערב הוזמנתי לקבלת פנים לכבוד באי הכנס ולארוחת ערב. הוצגתי בפני ד"ר KEKE – שר החוץ בהווה, שר הבריאות ורופא האי בעבר. בפני הקונסול האוסטרלי שמכונה גם HIGH COMISSIONER – הבנתי שהאוסטרלים הם במידה רבה עדיין המוציאים והמביאים באי.
אשתו הנמרצת ממוצא טייוואני כבר גייסה אותי לפרוייקט של בדיקות רפואיות של ילדים בבתי הספר באי.הילדים בנאורו חמודים להפליא, יפים, שמחים ועליזים. נראה שעם המעט שיש להם, בלי משחקים מתוחכמים, טלביזיה או משחקי מחשב ועם המון אהבת הורים מצד אחד ועצמאות רבה מצד שני הם פשוט מאושרים.
להקה של נערות ונערים הפגינה בפנינו ריקודים מסורתיים וכולנו היטבנו את ליבנו במזנון עשיר במאכלי ים, מאכלי אורז וקארי ושאר מעדנים מקומיים מפוקפקים...
עת לסיים את היום הזה. מחר מתחיל שבוע עבודה. נגמר הנופש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה