אם כך המשכתי לי ללכת מעבר לנמל לאורך כביש החוף. מצד אחד חוף הים ומצד היבשה יש בתים שלכל אחד יש חלקת אדמה וקוקוסים.מאחורי הבית מתרוממים הצוקים של הרמה המרכזית וזה תוחם את גבול המחיה ושטח העיבוד הפוטנציאלי. האדמה הדלה והמלוחה וטבע התושבים לא מאפשר חקלאות אמיתית או אפילו גן ירק ביתי. ליד כל בית יש מיכל גדול לאיסוף מי הגשמים. לכל משפחה בנאורו יש, או היה בעבר לפחות, שטח אדמה שכזה למחיה. עושרו של האדם נמדד על פי כמות עצי הקוקוס שלו. כיום יש משפחות רבות ללא אדמה משלהן ורבות חיות בסלאמס שסיפרתי עליהם.
בחזרה ראיתי התכנסות של אנשים רבים. זהו מפגש סוף שבוע לקמפינג של אחווה של אחת הכנסיות המקומיות AOG=Assembly Of God. מה שמאפיין את הזרם הוא החשיבות שהם מייחסים למוזיקה ולשירה. כל חבר כמעט מנגן, הם שרים ומחצינים את הרגשות והתפילות. בדומה לקהילות שחורים בדרום ארה"ב. אלו כנראה הברסלבים המקומיים.
הבחור שפטפט איתי הזמין אותי לארוחת בוקר מקומית שלהם בכנסייה (תודה, לא) וניסה לשכנע אותי לשיר איתם ולהם בעברית. התאכזב ששמע ממני שכישורי המוזיקליים הם לא בסטנדרט של הקהילה. אצלם ראיתי לראשונה לבביות ופתיחות שלא מאפיינים תמיד את הנאורים. הוא היה הראשון בעצם להודות לי על כך שבאתי מישראל הרחוקה לעזור לעם הנאורי. ככלל, הגברים הנאורים פחות חברותיים, חשדניים ונוטים לאגרסיביות דומסטית ובינם לבין עצמם. הנשים הן החברותיות, לבביות ולהתרשמותי יותר חרוצות. נשים רבות נוהגות באי. בעקרון החברה בנאורו היא מטריארכלית.הבוקר התקדם לאיטו ואיתו עלה עומס החום הכבד. הדייגים חוזרים עם שללם הדל יחסית הבוקר. אלו לא דייגי מים עמוקים אלא דגים לא רחוק מהחוף לאורך קו השונית וחותרים בקאנו עם מצוף מאזן.
נמל הסירות ב ANABARI נחשב כאחד המקומות הבודדים הבטוחים לשחיה באי. הוא מוגן מפני הזרמים המסוכנים והבוגדניים וכמובן שאין בו את הסלעים המשוננים המסוכנים הפזורים לכל אורך היקף החוף של נאורו.
בשעת צהריים החום מעיק אך יש שפל מקסימלי נדיר. פתאום כל עשרות המטרים של קרקעית הים עד לקצה מדף היבשה נחשפים. מדף היבשה הנאורי צונח בתלילות חדה לעומק מאות מטרים. זו הסיבה שלא ניתן לבנות נמל מים עמוקים לספינות סוחר. במי האפסיים האלו משוטט אחד הפיג'יאנים מהלילה עם דלי וסכין וחבורת ילדים צוהלת סביבו. הוא אוסף חלזונות ים שיהוו עבורם את ארוחת הצהריים.
הצטרפתי אליהם לעזר תוך שאני נהנה ממגוון בעלי החיים הימיים שנגלה לפתע לעיני: מלפפוני ים, סרטנים וסרטנונים, סרטני נזיר שאיוו להם למשכן קונכיה ריקה, צדפות ענק, חלזונות ים, שברי אלמוגים שנסחפו משולי מדף היבשה, דגים קטנים שמתרוצצים במהירות בין השלוליות.
אחר הצהרים מעיר אותי משנתי ד"ר SOE הטוב. הוא רופא בורמזי שנמצא כאן עם אשתו הרופאה ובתו הצעירה שעובדת כדיאטנית. הם חיו ועבדו מספר שנים בפיג'י עד שהחליטו לעבור לנאורו. בין השורות הבנתי שכנראה שסבלו בפיג'י מהטרדות המכוונות כלפי זרים אסיאתיים. אני לא שואל יותר מדי אבל כנראה שמצוקה (אישית? כלכלית? רדיפות המשטר?) אילצה אותם לעזוב את ארצם ולנדוד בין ארצות הפסיפיק ולשוב ולנדוד...SOE מציע לי טרמפ למירוץ / הליכה של HHH – הקבוצה של HOUSE HASH HARRIERS שמאורגנת ע"י האוסטרלים שהוזכרה בבלוג קודם. הפעם באופן חריג הם מתכנסים בשבת כדי לחגוג את המרוץ ה400! במספר מאז שהוקמה הקבוצה בנאורו. יש צוות מקדים שבמהלך השבוע מכין את ציר הניווט ומסמן אותו בסרטים קטנים שנקשרים לענפי השיחים והעצים. המסלולים (קל, בינוני וקשה) מתפתלים בינות לבוש של הרמה. בחרתי להצטרף לקבוצת המסלול הקל בפעם הראשונה. מסלול קצר, מפותל, מעט מאתגר ומאד מעניין בתוך הצמחייה הסבוכה שבינות לחרוטי הסלע (PINNACLES) ולחפירות הפוספטים. יש אפילו מקטעים מוצלים שניתן לראות בהם את שרידי יער הגשם שכיסה בעבר את מרבית מרכז האי. בסה"כ 45 דקות של הליכה בטבע הנאורי הלא מיושב. חם ולח ואני מגיר ליטרים של זיעה אבל כיף גדול. ואפילו הודפסו במיוחד חולצות T לרגל האירוע – רק 20$ ואני בעליה הגאה של מזכרת חביבה.
הסיום, כמובן, בבירות ומשקאות קרים.
אולם הפעם, לרגל חגיגות ה400 לא מסיימים בבר-ב-קיו המסורתי אלא נתכנס כולנו במסעדה הסינית הטובה באי – MOON RIVER.חוזרים למלון כדי להתקלח ולהחליף בגדים. אבוי – הפסקת חשמל טוטאלית. עלטה מוחלטת. בעזרת האור מהסלולרי אני מגשש את דרכי לחדר ובחדר. חדרי בקומת הקרקע כך שאני מברי המזל הבודדים שלחץ המים מספיק כדי להגיע למקלחת. האחרים שטפו את עצמם מעט במים מבקבוקי השתיה (לא שותים מהברזים בנאורו. קונים בקבוקי מים מינרלים) או מדליי מים שאוגרים לשעת צרה שכזו.חברותא עליזה במסעדה, אוכל סיני והטייוואנים ששתויים ומרעישים ומצחקקים עד דלא ידע.
הקונסול האוסטרלי George Fraser מזמין אותי להצטרף ב10 בבוקר לסיור שהוא עורך לקבוצה הטייוואנית בעקבות שאריות של חיל הכיבוש היפני במלה"ע השניה. חוזרים לישון בעלטה אבל הפעם שדרוג – קיבלתי נר מהקבלה. אי שם באמצע הלילה חוזר החשמל ואיתו המזגן. לילה טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה