בערב שוב מזמינים אותי SOE ו-WYNN לארוחת ערב. מגיעים גם ZIN ו- NAING. אוירה נעימה.
הזוג נזכר בהכרותם ובחיזור בן 8 שנים בבית הספר לרפואה עד שנישאו, לפני כ-30 שנה!אבא של SOE היה גנרל בצבא הבורמזי ומראשי ההפיכה הראשונה ב-1962. בהמשך היה שר בממשלה כך ש-SOE הוא בן לאליטה השלטונית הבורמזית. SOE היה תמיד מלווה בשומרי ראש בתקופת לימודיו וכן בתקופה שהסתובב עם WYNN. המשפחה של WYNN היתה עשירה – בעלים של 3 מכרות לאבני אודם וספיר בצפון בורמה. בעקבות ההפיכה הולאם רכוש המשפחה והתפתחה אצלם טינה כלפי הממשל הצבאי. WYNN לא רצתה בכלל קשר עם בן למשפחה צבאית עקב הסתייגות משפחתה מכל מה שנודף ממנו ריח צבא. אבל דווקא האבא של SOE מהחונטה הצבאית השביע את בניו שלא לפנות לדרך הצבאית והאמא עודדה אותו ללמוד רפואה. ב-1982, במהלך לימודי הרפואה, האבא חלה בסרטן המעי הגס ונסע ללונדון להינתח ולקבל טיפולים. SOE נסע איתו ל-3 חדשים וכדי לא לאבד את WYNN שלח את אמא שלו למשפחתה כדי לבקש את ידה. הסוף הרומנטי ידוע – הם נישאו. אך החיים לא היו פשוטים. למרות הרקע המשפחתי SOE היה בין המוחים נגד הממשל הצבאי. בהפיכה הצבאית הבאה נגד החונטה השלטת, SOE סומן כמתנגד למשטר וכבן למשפחה מהשלטון הקודם נאלץ לעזוב את בורמה. הוא נמלט ליפן שם היו לו חברים אך לא יכל לעבוד במקצועו כרופא ועבד בעבודות מזדמנות שונות כשוטף כלים, מנקה וכו' (הוא מספר שסנדי, בתו, התביישה בו בגלל העבודות ה"בזויות" שנאלץ לעסוק בהן). לאחר תקופה פתח באופן לא חוקי מרפאה בסיסית למהגרי עבודה בורמזים וטיפל בהם. בהמשך הקריירה שלו מצא את עצמו כרופא על ספינת תענוגות ששייטה במזרח הרחוק עד שיום אחד הספינה הענקית נשרפה כליל ליד סינגפור. החיים הוליכו אותם לפיג'י שם עבדו בבית החולים הגדול במדינה בבירה SUVA במשך כ-9 שנים עד שמצב הבטחון האישי בפיג'י הדרדר וכנופיות החלו לפרוץ לבתים ולהתאנות בעיקר לזרים, ללא מענה הולם מהמשטרה. הם מצאו עצמם בחשש מתמיד לחייהם ורכושם, ובחרדה מהעלול לקרות לסנדי, והחליטו לעזוב לחוזה בנאורו. ולמרות כל תהפוכות החיים הם זוג אופטימי, חייכן, נדיב, אדיב ועדין. אני לא מזהה אצלם מרירות. אני משוכנע שהבודהיזם ולימוד וויפאסנה מקלים ותורמים לתחושת ההשלמה ולשלוותם הפנימית.
קשר האינטרנט בבית-החולים התנתק אז אני מתנתק מבית החולים בסוף השבוע. השבת עוברת בעצלתיים ובניחותא עם סיכומי השנה של CNN וקריאה. SOE נתן לי ספרים בנושא וויפאסנה ו- DHARMA שמסקרנים אותי ואני מנסה לתרגל ולהתבונן "בקטנה". מדי פעם אני נזכר להתבונן בתחושותי ללא שיפוט וזה מרגיע. לא נראה לי שאגיע להארה לפני שהפסקות החשמל כאן ייפסקו אבל זה מסקרן ומאתגר.
ארוחת צהרים עם SOE במסעדת INDOOR שנדגמה בזמנו ע"י צוות הביקורת הקולינרי.
אחה"צ טלפון מפתיע מוויין – מנהל תחנת החשמל המקומית – רוצה לצאת איתנו לתחרות דיג מחר בבוקר? בטח!!! אז מחר ב-6 בבוקר בנמל ANIBARE.
בני הזוג שוב "מאמצים" אותי ואני מוזמן לארוחת ערב בחדרם לאחר ש- WYNN חוזרת ממשמרת היום (9-18) בבי"ח.
יום ראשון ב-6 בבוקר אני על הרציף בנמל. הסירה של וויין מתאחרת ובינתיים המתחרים האחרים מורידים את סירותיהם למים. ביניהם גם שון ואנחנו מברכים בבוקר טוב לבבי. הסירה מגיעה רק ב- 6:30. וויין לא עליה אבל בנו החורג איבן ו-3 מקומיים: לין הקפטן, פיטר וברון. יוצאים לדרך עם הזריחה היפה מעל המים. מסתבר שהתחרות משש בבוקר עד שש בערב. וויין אמור להצטרף אחה"צ.
מיד כשיוצאים מהנמל כל החכות מוכנסות לעמדות, מוטות הצד מוסטים ומחברים פתיונות.
עכשיו, יום לפני עזיבתי, נזכרים שניים מהצוות שיש להם ילדים עם בעיות אוזניים ובאמת חבל שלא ידעו שיש א.א.ג. באי... למה משרד הבריאות הנאורי לא הפיץ את הבשורה???מהר מאד השמש עולה למרומי השמיים וקופחת. אני מרגיש שאני נשרף. מזל שיש לאיבן קרם הגנה. מסתובבים סביב כל האי 4 שעות ודגים – יוק! אחת הסירות מודיעה בקשר שתפשה MARLIN – דג ענק שיכול בקלות להגיע מעל 100 ק"ג. אוירת התחרותיות גוברת אך דגים עדיין אַיִן. הקרוז נמשך לו ואנחנו מתפרקדים על הסיפון הקטן עם שתיה ובירות ומתמרחים נגד השמש. לין הקפטן עם מחושי קיבה ואנחנו מורידים אותו בנמל. פיטר הופך לקפטן וממשיכים.לקראת צהרים מגיעים סוף סוף לשדות הציד שמסומנים, כפי שכבר למדתי, בלהקת צפורים שמרחפת מעל המים. הצלחנו להוציא טונה אחת שמהר מאד מצאה את דרכה לשדות הציד הנצחיים כסשימי עם רוטב סויה ולימון. עכשיו על קיבה מלאה מוכנים להמשיך. אבל היום – אליה וקוץ בה. אנחנו מוקפים בלהקת דולפינים חמודים ו...חמסנים. כל דג שאני מצליח להעלות בחכתי, מתנפל עליו דולפין וקוטף אותו מהקרס. הממזרים האלה חשים את פרפוריו של הדג שנלכד וללא שהיות מתנפלים עליו. אין שום אפשרות לנצח דולפין. הכוח העצום שלו, המהירות והחכמה שלו לא מאפשרים להספיק ולגלגל את הדג מספיק מהר לסירה. כל פעם חוזר פתיון ריק ובאחד המקרים הדולפין חתך לנו את החוט לגמרי ונעלם עם הדג והפתיון היקר. מתסכל. רק עוד WAHOO אחד הועלה לסירה ובשעה שלש, כשחוזרים למזח לאסוף את וויין, אני מודיע על פרישה עם עור שרוף ושרירי ידיים וכתפיים מכווצים. צריך לגמור לארוז ולהספיק לכבס ולהסיר את סרחון הדגים כדי שיתייבש עד מחר.
אני מוזמן לארוחת ערב אחרונה אצל ג'ורג' ודניס.
בדרבי אליהם אני נפרד מהשקיעה האחרונה שלי בנאורו.
מסלול ההמראה מחכה לי מחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה